אבחון וטיפול באפילפסיה בילדים

אפילפסיה בילדים היא הפרעה נוירולוגית כרונית המאופיינת בהתקפים חוזרים ובלתי צפויים, הנגרמים מפעילות חשמלית בלתי תקינה במוח. התקפים אלו יכולים להתבטא במגוון צורות, החל ממצמוץ קל או בהייה וכלה בפרכוסים דרמטיים המלווים באובדן הכרה. אבחון וטיפול מוקדמים חיוניים כדי לשפר את איכות החיים של הילד ולמנוע סיבוכים פוטנציאליים.

כיצד מתבטאת אפילפסיה בילדים?

התסמינים של אפילפסיה משתנים מאוד בהתאם לסוג ההתקף ולאזור במוח בו מתחילה הפעילות החשמלית הבלתי תקינה. בילדים, התקפים יכולים להיות קשים לזיהוי מכיוון שהם לעיתים קרובות נראים כמו התנהגויות רגילות או חוסר תשומת לב. תסמינים נפוצים יכולים לכלול:

• פרכוסים המערבים את כל הגוף (טוני-קלוני), הכוללים נוקשות וקפיצות.
• התקפי ניתוק (Absence seizures) – בהייה קצרה, חוסר תגובה לסביבה, מצמוץ או מציצה.
• התקפים מוקדיים (Focal seizures) – תנועות חוזרות באזור מסוים בגוף, תחושות מוזרות, ריחות או טעמים.
• שינויים פתאומיים במצב הרוח, בלבול, או חוסר התמצאות.
• נפילות פתאומיות ללא סיבה נראית לעין.

תהליך האבחון

אבחון אפילפסיה בילדים הוא תהליך מורכב שמטרתו לאשר את נוכחות ההפרעה, לסווג את סוג האפילפסיה, ולשלול מצבים אחרים שעלולים לחקות התקפים. האבחון כולל בדרך כלל את השלבים הבאים:

1. היסטוריה רפואית מפורטת: איסוף מידע על ההתקפים שנצפו, תדירותם, משכם, ומה קרה לפני, בזמן ואחרי ההתקף. מידע זה נאסף מההורים, גננות או מורים.
2. בדיקה נוירולוגית: הערכה של הרפלקסים, קואורדינציה, כוח שרירים ותפקודים מוטוריים.
3. בדיקת EEG (אלקטרואנצפלוגרפיה): בדיקה המודדת את הפעילות החשמלית במוח. היא יכולה לזהות דפוסי פעילות בלתי תקינים האופייניים לאפילפסיה. לעיתים מבוצעת בדיקת EEG בהקיצה, בשינה או בגירוי.
4. בדיקות הדמיה של המוח: בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית) היא הבדיקה הנפוצה ביותר, המאפשרת לזהות שינויים מבניים במוח שעלולים לגרום להתקפים.
5. בדיקות דם ושתן: לשלילת גורמים אחרים להתקפים, כגון חוסר איזון כימי, זיהומים או הפרעות מטבוליות.

אפשרויות הטיפול באפילפסיה

מטרת הטיפול היא לשלוט בהתקפים ולמזער את תופעות הלוואי. הטיפול מותאם אישית לכל ילד בהתאם לסוג האפילפסיה, גיל הילד ומצבו הבריאותי הכללי. אפשרויות הטיפול כוללות:

• תרופות נוגדות פרכוסים (AEDs): אלו הן קו הטיפול הראשון והנפוץ ביותר. קיימות מגוון רחב של תרופות, והרופא יבחר את התרופה המתאימה ביותר ויעקוב אחר תגובת הילד.
• דיאטה קטוגנית: דיאטה עשירה בשומן, דלה בפחמימות ובחלבון, המשמשת במקרים של אפילפסיה עמידה לתרופות, בעיקר בילדים צעירים.
• ניתוח אפילפסיה: במקרים מסוימים בהם ההתקפים נובעים ממוקד אחד במוח ואינם מגיבים לטיפול תרופתי, ניתן לשקול ניתוח להסרת האזור הפגוע.
• גירוי עצב הוואגוס (VNS): מכשיר המושתל מתחת לעור ומגרה את עצב הוואגוס, דבר שיכול להפחית את תדירות וחומרת ההתקפים.
• טיפולים תומכים: כוללים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ותמיכה פסיכולוגית, במיוחד לילדים שיש להם גם קשיי למידה או התפתחות.

חינוך הורים וצוות חינוכי להתמודדות עם התקפים, מתן עזרה ראשונה והבנת ההגבלות והצרכים של הילד, הם חלק בלתי נפרד מהטיפול המקיף באפילפסיה בילדים.