חלבון בשתן

חלבון בשתן, המכונה גם פרוטאינוריה (Proteinuria), הוא מצב שבו רמות חלבון גבוהות מהרגיל נמצאות בדגימת שתן. במצב תקין, הכליות מסננות את הדם ומסלקות ממנו פסולת עודפת, תוך שמירה על חלבונים חשובים כמו אלבומין בזרם הדם. נוכחות חלבון בשתן יכולה להעיד על בעיה בתפקוד הכליות או על מצבים רפואיים אחרים. לעיתים קרובות, במיוחד בשלבים מוקדמים, פרוטאינוריה אינה מלווה בתסמינים.

מדוע מופיע חלבון בשתן?

הכליות אחראיות על סינון דם וסילוק פסולת, תוך שמירה על רכיבים חיוניים כמו חלבונים בזרם הדם. כאשר הכליות פגועות, יכולת הסינון שלהן נפגעת, וחלבונים מדלפים מהדם אל השתן. גם אם הכליות בריאות, ישנם מצבים מסוימים שיכולים לגרום להופעה זמנית של חלבון בשתן.

תסמינים נפוצים

במקרים רבים, פרוטאינוריה קלה אינה גורמת לתסמינים כלשהם ומתגלה בבדיקת שתן שגרתית. כאשר רמות החלבון גבוהות יותר או כאשר קיים נזק כליתי משמעותי, ייתכנו התסמינים הבאים:

• שתן מוקצף או בועתי באופן עקבי, בדומה לקצף סבון.
• בצקת (נפיחות) בקרסוליים, בכפות הרגליים, בידיים ובפנים, הנובעת מאגירת נוזלים.
• עלייה בלתי מוסברת במשקל.
• קוצר נשימה.
• עייפות וחולשה.
• בחילות והקאות (במקרים חמורים יותר של אי ספיקת כליות).
• חוסר תיאבון.

גורמים לחלבון בשתן

ישנם גורמים רבים שיכולים להוביל להופעת חלבון בשתן, החל ממצבים שפירים וזמניים ועד למחלות כליה חמורות:

• גורמים זמניים ושפירים: חום גבוה, פעילות גופנית מאומצת, לחץ נפשי, התייבשות, ואף חשיפה לקור קיצוני. מצבים אלו לרוב אינם דורשים טיפול.
• פרוטאינוריה אורתוסטטית: מצב שכיח יחסית בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, שבו חלבון מופיע בשתן רק בעת עמידה, ונעלם בשכיבה.
• מחלות כליה: הנזק הנפוץ ביותר לכליות הגורם לחלבון בשתן הוא פגיעה בפקעיות הכליה (גלומרולוס), שהן יחידות הסינון הקטנות. דוגמאות כוללות גלומרולונפריטיס.
• מחלות כרוניות: סוכרת לא מאוזנת ויתר לחץ דם שאינו מטופל הם הגורמים העיקריים לנזק כליתי כרוני ולפרוטאינוריה.
• מחלות סיסטמיות: מחלות אוטואימוניות כמו זאבת (לופוס), אי ספיקת לב, מיאלומה נפוצה ומחלות זיהומיות מסוימות.
• הריון: פרוטאינוריה בהריון יכולה להעיד על רעלת היריון, מצב הדורש מעקב רפואי צמוד.
• תרופות: תרופות מסוימות, כגון תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) בשימוש ממושך, עלולות לגרום לנזק כליתי.

אבחון חלבון בשתן

אבחון פרוטאינוריה מתבצע באמצעות בדיקות שתן שונות:

• בדיקת שתן בסטיק: בדיקה מהירה לאיתור נוכחות חלבון. תוצאה חיובית דורשת בדיקות מעמיקות יותר.
• איסוף שתן של 24 שעות: בדיקה מדויקת יותר המודדת את כמות החלבון המופרשת בשתן במשך יממה שלמה.
• יחס חלבון לקריאטינין בשתן: בדיקה המבוצעת על דגימת שתן בודדת, מסייעת להעריך את כמות החלבון המופרשת ביחס לקריאטינין (תוצר פסולת).
• בדיקות דם: יבוצעו להערכת תפקודי כליות (קריאטינין, אוריאה, GFR), רמות סוכר בדם וחיפוש אחר גורמים אפשריים נוספים.
• בדיקות הדמיה: אולטרסאונד כליות עשוי לעזור להעריך את מבנה הכליות ולאתר חריגות.
• ביופסיית כליה: במקרים מסוימים, כאשר האבחנה אינה ברורה, נטילת דגימת רקמה מהכליה (ביופסיה) תספק מידע מדויק על סוג הנזק.

טיפול בחלבון בשתן

הטיפול בחלבון בשתן תלוי באופן מוחלט בגורם הבסיסי למצב. מטרת הטיפול היא להפחית את כמות החלבון בשתן, להאט את קצב התקדמות הנזק הכלייתי ולטפל במחלה העיקרית:

• ניהול מחלות כרוניות: איזון רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת ואיזון לחץ הדם בחולי יתר לחץ דם הם צעדים קריטיים.
• תרופות: תרופות ממשפחת מעכבי ACE (כמו אנלפריל, רמיפריל) או ARBs (כמו לוסרטן, ולסרטן) הן טיפול קו ראשון במקרים רבים של פרוטאינוריה, שכן הן מפחיתות את לחץ הדם בתוך הכליות ומקטינות את דליפת החלבון.
• טיפול במחלה הבסיסית: במקרים של מחלות אוטואימוניות, ייתכן ויידרשו תרופות מדכאות מערכת חיסון. במקרים של זיהומים, יינתן טיפול אנטיביוטי.
• שינויים באורח חיים: תזונה דלת מלח, הפחתת צריכת חלבון (במקרים מסוימים ובהמלצת רופא), שמירה על משקל תקין, והימנעות מעישון ואלכוהול יכולים לסייע בהגנה על הכליות.

מתי לפנות לרופא?

מומלץ לפנות לרופא אם אתה מבחין בשינויים בשתן שלך, כמו שתן מוקצף או בועתי באופן קבוע, או אם אתה חווה נפיחות לא מוסברת, עייפות או קוצר נשימה. גילוי מוקדם וטיפול הולם יכולים למנוע או להאט את התקדמות הנזק הכלייתי ולשפר את איכות חייך.