קריאטינין מוגבר

קריאטינין הוא תוצר פסולת של פירוק קריאטין פוספט, חומר הנמצא בשרירים ומספק אנרגיה. הוא מיוצר בגוף בקצב קבוע יחסית, בהתאם למסת השריר של האדם. הקריאטינין מסולק מהדם על ידי הכליות ומופרש בשתן. רמות הקריאטינין בדם משמשות מדד חשוב להערכת תפקוד הכליות. כאשר רמות הקריאטינין גבוהות מהנורמה, זה עשוי להעיד על בעיה בתפקוד הכליות.

מהו קריאטינין?

קריאטינין הוא תוצר לוואי של מטבוליזם שרירים תקין. הוא נוצר משחיקת חומר בשם קריאטין, הנחוץ לתהליכים כימיים שמספקים אנרגיה לשרירים. כמות הקריאטינין המיוצרת מדי יום משתנה בהתאם לגיל, מין, מסת שריר, רמת הפעילות הגופנית והתזונה. כליות בריאות מסוגלות לסנן את הקריאטינין מהדם ביעילות ולהפרישו בשתן. רמתו בדם נשארת בדרך כלל יציבה עבור אדם נתון, ולכן כל עלייה משמעותית עשויה להצביע על ירידה בתפקוד הכליות.

מה משמעותו של קריאטינין מוגבר?

רמת קריאטינין מוגברת בבדיקת דם מצביעה בדרך כלל על כך שהכליות אינן מסננות את הפסולת מהדם ביעילות מספקת. מצב זה יכול להיות אינדיקציה לפגיעה כלייתית חריפה (פתאומית) או כרונית (מתמשכת). טווח הנורמה של הקריאטינין משתנה בין מעבדות ובדרך כלל נע סביב 0.6-1.2 מ"ג/ד"ל אצל מבוגרים, אך יש להתחשב בפרמטרים אישיים. חשוב לזכור שקריאטינין מוגבר אינו אבחנה בפני עצמה, אלא סימן שיש לחקור את הגורם לו.

גורמים לקריאטינין מוגבר

• אי ספיקת כליות חריפה: ירידה פתאומית בתפקוד הכליות עקב התייבשות קשה, דימום מאסיבי, זיהומים חמורים, חסימת דרכי השתן, או תרופות מסוימות.
• מחלת כליות כרונית: פגיעה מתמשכת ומתקדמת בכליות, לרוב כתוצאה ממחלות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות אוטואימוניות או דלקת פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס).
• התייבשות: חוסר נוזלים בגוף מקטין את זרימת הדם לכליות ופוגע ביכולתן לסנן.
• צריכת בשר מוגברת: אכילת כמויות גדולות של בשר לפני הבדיקה עלולה להעלות באופן זמני את רמת הקריאטינין.
• פעילות גופנית אינטנסיבית: מאמץ שרירי כבד עלול לשחרר קריאטינין רב לדם.
• תרופות מסוימות: תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs), אנטיביוטיקות מסוימות, מעכבי ACE או ARB (להורדת לחץ דם) עלולות להשפיע על רמות הקריאטינין או על תפקוד הכליות.
• מסת שריר גבוהה: אנשים עם מסת שריר גדולה (למשל, מפתחי גוף) עשויים להיות בעלי רמות קריאטינין מעט גבוהות יותר באופן טבעי.
• מחלות לב: אי ספיקת לב יכולה להפחית את זרימת הדם לכליות.

תסמינים

לרוב, בשלבים המוקדמים של עליית קריאטינין, אין תסמינים כלל. ככל שתפקוד הכליות ממשיך להידרדר, עשויים להופיע תסמינים הכוללים:

• עייפות וחולשה.
• בצקות (נפיחות) בקרסוליים, ברגליים, בידיים או בפנים.
• שינויים בתדירות ובכמות מתן השתן (פחות או יותר שתן, שתן כהה).
• בחילה, הקאות וירידה בתיאבון.
• כאבי שרירים והתכווצויות.
• גרד בעור.
• קוצר נשימה.
• בלבול או קשיי ריכוז (במקרים חמורים).

אבחון

אבחון קריאטינין מוגבר מתבצע באמצעות בדיקת דם פשוטה. בנוסף, הרופא יעריך את קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR), המחושב על בסיס רמת הקריאטינין, גיל, מין, ונתונים נוספים, ומהווה מדד מדויק יותר לתפקוד הכליות. בדיקות נוספות עשויות לכלול:

• בדיקות שתן: לבדיקת חלבון בשתן (פרוטאינוריה) או דם בשתן, שיכולים להעיד על נזק כלייתי.
• בדיקות דם נוספות: לבדיקת רמות אוריאה, אלקטרוליטים, סוכר, כולסטרול, והמוגלובין.
• בדיקות הדמיה: אולטרסאונד של הכליות ודרכי השתן, CT או MRI, כדי לאתר חסימות, גודל כליות או שינויים מבניים.
• ביופסיית כליה: במקרים מסוימים, ניתן לקחת דגימת רקמה מהכליה לבדיקה מיקרוסקופית כדי לקבוע את סוג וחומרת מחלת הכליות.

טיפול וניהול

הטיפול בקריאטינין מוגבר מתמקד בטיפול בגורם הבסיסי לעלייה ובשמירה על תפקוד הכליות הנותר. הוא עשוי לכלול:

• טיפול במחלות רקע: שליטה טובה על סוכרת, לחץ דם גבוה, ומחלות לב.
• שינויים באורח חיים ובתזונה:
  • הפחתת צריכת מלח.
  • הגבלת חלבון בתזונה (רק אם מומלץ על ידי רופא או דיאטן).
  • שמירה על שתיית מים מספקת (למעט במקרים של אי ספיקת כליות מתקדמת הדורשת הגבלת נוזלים).
  • הימנעות מתרופות שעלולות להזיק לכליות.
  • הפסקת עישון והגבלת אלכוהול.
• תרופות: להורדת לחץ דם, לשליטה על רמות הסוכר, להורדת רמות כולסטרול, לטיפול באנמיה, או לניהול רמות אשלגן וזרחן.
• דיאליזה או השתלת כליה: במקרים של אי ספיקת כליות סופנית, יהיה צורך בטיפולים אלו כדי להחליף את תפקוד הכליות.

מניעה

למניעת עלייה בקריאטינין ולשמירה על בריאות הכליות, מומלץ:

• לנהל ביעילות מחלות כרוניות כמו סוכרת ולחץ דם גבוה.
• לשתות מספיק נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• להימנע משימוש יתר בתרופות ללא מרשם, במיוחד NSAIDs, העלולות לפגוע בכליות.
• לקיים בדיקות רפואיות סדירות, במיוחד אם יש גורמי סיכון למחלת כליות.