הורים רבים מוטרדים כאשר נראה שהפעוט שלהם מתעכב ברכישת הדיבור. השאלה "הילד לא מדבר, האם זה תקין?" מעסיקה רבים, אך חשוב לזכור שקצב התפתחות הדיבור משתנה מילד לילד. עם זאת, ישנם אבני דרך התפתחותיים המהווים מדד כללי, וסטייה משמעותית מהם עשויה להצביע על צורך בבדיקה.

אבני דרך בהתפתחות הדיבור בגיל הרך

כדי להבין אם קיים עיכוב, חשוב להכיר את שלבי ההתפתחות המצופים. אלו אינם כללים נוקשים, אך הם מספקים קנה מידה כללי להערכה ראשונית של התפתחות השפה והדיבור של הילד.

• גיל שנה: בגיל זה מצופה מהפעוט למלמל הברות כפולות (מה-מה, בה-בה), להבין הוראות פשוטות כמו "בוא" או "תן לי", להשתמש במחוות כמו נפנוף לשלום, ולומר מילה או שתיים בעלות משמעות (כמו "אמא" או "אבא").
• גיל שנה וחצי: אוצר המילים מתרחב וכולל בין 10 ל-20 מילים. הילד מבין שאלות פשוטות ומצביע על חפצים או איברי גוף כאשר שואלים אותו.
• גיל שנתיים: בשלב זה מתרחשת קפיצה משמעותית. הילד אמור להשתמש באוצר מילים של כ-50 מילים לפחות, ולהתחיל לחבר צמדי מילים ליצירת משפטים קצרים (למשל, "אבא הלך", "עוד מים").
• גיל שלוש: הילד כבר אמור לנהל שיחות קצרות, להשתמש במשפטים בני 3-4 מילים, ולשאול שאלות. הדיבור שלו הופך מובן יותר גם לאנשים מחוץ למעגל המשפחתי הקרוב.

סימני אזהרה: מתי באמת כדאי לדאוג?

מעבר לאבני הדרך הכלליות, ישנם מספר "דגלים אדומים" שאם הם מופיעים, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי ולא להמתין. חשוב לשים לב לא רק לדיבור, אלא גם לתקשורת הלא-מילולית.

• הפעוט אינו יוצר קשר עין.
• בגיל שנה, הוא אינו ממלמל כלל ואינו משתמש במחוות תקשורתיות כמו הצבעה או נפנוף לשלום.
• בגיל 18 חודשים, הוא אינו אומר אפילו מילים בודדות ואינו מבין הוראות פשוטות.
• בגיל שנתיים, אוצר המילים שלו קטן מ-20 מילים והוא אינו מחבר שתי מילים יחד.
• הילד מראה נסיגה – כלומר, מפסיק להשתמש במילים או במיומנויות תקשורת שכבר רכש.
• הדיבור שלו אינו מובן כלל לסביבה הקרובה גם לאחר גיל שלוש.

מהן הסיבות האפשריות לכך שהילד לא מדבר?

עיכוב בדיבור יכול לנבוע ממגוון סיבות, שחלקן פשוטות לטיפול וחלקן דורשות התערבות מורכבת יותר. אבחון מקצועי הוא המפתח להבנת המקור לבעיה.

• קשיי שמיעה: אחת הסיבות הנפוצות ביותר. ירידה בשמיעה, אפילו קלה, כתוצאה מנוזלים באוזניים למשל, עלולה לפגוע ביכולת הילד לקלוט צלילי דיבור ולחקות אותם.
• עיכוב התפתחותי שפתי: לעיתים, מדובר ב"איחור" טבעי והילד ישלים את הפער בהמשך (מה שמכונה "Late Talker").
• קשיים אורו-מוטוריים: חולשה או קושי בתכנון התנועה של שרירי הפה, הלשון והשפתיים, המקשים על הפקת צלילי דיבור.
• הפרעה על הרצף האוטיסטי (ASD): קשיים בתקשורת חברתית הם מאפיין מרכזי של אוטיזם, והם באים לידי ביטוי גם בעיכוב שפתי.
• חוסר בגירויים סביבתיים: סביבה שאינה "מדברת" מספיק אל הילד או חשיפה מוגברת למסכים עלולה לעכב את התפתחות השפה.

מה עושים אם יש חשש?

אם אתם מודאגים מכך שהילד לא מדבר כמצופה, אל תהססו לפעול. התערבות מוקדמת היא המפתח להצלחה.

1. פנייה לרופא ילדים: הצעד הראשון הוא לשתף את רופא הילדים בחששות. הרופא יבצע הערכה ראשונית ויפנה אתכם לגורמים המקצועיים המתאימים.
2. בדיקת שמיעה: זהו שלב הכרחי לשלילת בעיית שמיעה כגורם לעיכוב.
3. אבחון אצל קלינאית תקשורת: קלינאית התקשורת היא אשת המקצוע המוסמכת לאבחן קשיי שפה ודיבור ולהמליץ על תוכנית טיפול מותאמת אישית.
4. עידוד התפתחות בבית: דברו אל הילד כמה שיותר, הקריאו לו ספרים, שירו איתו שירים, שחקו במשחקי "כאילו" והגיבו לכל ניסיון תקשורת שלו, גם אם אינו מילולי.