מה הסיבות לירידה בשמיעה

ירידה בשמיעה, המכונה גם ליקוי שמיעה, היא מצב רפואי נפוץ המשפיע על היכולת לקלוט ולהבין צלילים. היא יכולה להיות קלה, בינונית, חמורה או עמוקה, ולהשפיע על אוזן אחת או על שתיהן. הבנת הגורמים לירידה בשמיעה חיונית לקביעת סוג הליקוי והטיפול המתאים ביותר. נהוג לחלק את ליקויי השמיעה לשלושה סוגים עיקריים, בהתאם למיקום הפגיעה במערכת השמיעה: הולכתי, תחושתי-עצבי ומעורב.

סוגי ירידה בשמיעה

• ירידה בשמיעה הולכתית (Conductive Hearing Loss): נגרמת כתוצאה מחסימה או נזק באוזן החיצונית או התיכונה, המונעים מגלי הקול להגיע לאוזן הפנימית. לרוב, ליקוי זה הוא זמני וניתן לטיפול.
• ירידה בשמיעה תחושתית-עצבית (Sensorineural Hearing Loss): נגרמת כתוצאה מנזק לאוזן הפנימית (השבלול) או לעצב השמיעה. זהו הסוג הנפוץ ביותר של ירידה בשמיעה קבועה, והוא לרוב בלתי הפיך.
• ירידה בשמיעה מעורבת (Mixed Hearing Loss): שילוב של ירידה בשמיעה הולכתית ותחושתית-עצבית.

גורמים לירידה בשמיעה הולכתית (אוזן חיצונית ותיכונה)

גורמים אלו מפריעים למעבר התקין של גלי הקול:

• הצטברות שעווה (צרומן): הסיבה השכיחה ביותר לירידה בשמיעה הולכתית זמנית. שעווה מרובה חוסמת את תעלת האוזן ומפריעה להולכת הקול.
• דלקות אוזניים (Otitis Media): הצטברות נוזלים או מוגלה באוזן התיכונה, במיוחד אצל ילדים, מפריעה לתנועת עור התוף ועצמות השמע.
• נקב בעור התוף (Tympanic Membrane Perforation): נזק לעור התוף כתוצאה מזיהום, טראומה (כגון חבלה או הכנסת חפץ) או שינוי פתאומי בלחץ.
• אוטוסקלרוזיס (Otosclerosis): מחלה של האוזן התיכונה הגורמת לצמיחת עצם לא תקינה המקשה על תנועת עצמות השמע, בעיקר עצם הארכוף.
• גידולים או חפץ זר: חסימה פיזית של תעלת האוזן על ידי גידולים שפירים או חפץ זר.

גורמים לירידה בשמיעה תחושתית-עצבית (אוזן פנימית ועצב השמיעה)

גורמים אלו פוגעים בתאי השיער העדינים בשבלול או בעצב השמיעה, והנזק הוא לרוב קבוע:

• הזדקנות (פרסביקוזיס): הגורם השכיח ביותר לירידה בשמיעה עצבית במבוגרים. זוהי ירידה הדרגתית בשמיעה, לרוב דו-צדדית, המופיעה עם הגיל כתוצאה מתהליכים ניווניים באוזן הפנימית ובעצב השמיעה.
• חשיפה לרעש: חשיפה ממושכת או פתאומית לרעש חזק (מעל 85-90 דציבלים) גורמת לנזק בלתי הפיך לתאי השיער בשבלול. זוהי אחת הסיבות העיקריות לירידה בשמיעה שאינה קשורה לגיל.
• תרופות אוטוטוקסיות: תרופות מסוימות, כגון אנטיביוטיקות מסוג אמינוגליקוזידים, תרופות כימותרפיות מסוימות, ומינונים גבוהים של אספירין, עלולות לפגוע בתאי השיער באוזן הפנימית.
• גנטיקה ותורשה: ירידה בשמיעה יכולה להיות מולדת או להתפתח מאוחר יותר בחיים כתוצאה מגורמים גנטיים.
• מחלות וזיהומים: מחלות ויראליות (כגון חזרת, חצבת, דלקת קרום המוח), מחלת מנייר (Ménière's disease) הפוגעת באוזן הפנימית, סוכרת ויתר לחץ דם.
• חבלת ראש: פגיעה טראומטית בראש עלולה לגרום לנזק לאוזן הפנימית או לעצב השמיעה.
• נוירומה אקוסטית (Acoustic Neuroma): גידול שפיר המתפתח על עצב השמיעה ועלול לגרום לירידה בשמיעה, טנטון וסחרחורת.

אבחון וטיפול

בכל חשד לירידה בשמיעה, יש לפנות לרופא אף-אוזן-גרון ולאחר מכן לבצע בדיקת שמיעה (אודיוגרמה) אצל קלינאי תקשורת. הטיפול תלוי בסוג ובגורם: ירידה הולכתית זמנית מטופלת לעיתים קרובות באמצעות תרופות, ניקוי שעווה או ניתוח. ירידה תחושתית-עצבית קבועה מטופלת לרוב באמצעות מכשירי שמיעה או שתל קוכליארי, המסייעים לשפר משמעותית את איכות החיים והתקשורת.