נוזלים באוזניים אצל ילדים, הידועים גם בשם דלקת אוזניים סרולוגית (Otitis Media with Effusion - OME), הם תופעה שכיחה ביותר בגיל הרך. מדובר בהצטברות של נוזל בחלל האוזן התיכונה, מאחורי עור התוף, ללא סימני זיהום חריף. מצב זה יכול להשפיע באופן משמעותי על שמיעת הילד, שכן הנוזל מונע מעור התוף והעצמות הקטנות שבאוזן התיכונה לנוע בחופשיות ולהעביר צלילים בצורה יעילה. הבנה של הגורמים, התסמינים ודרכי הטיפול חיונית להורים.

מהם נוזלים באוזניים?

האוזן התיכונה היא חלל מלא אוויר המחובר לחלל הלוע באמצעות צינורית אוורור הנקראת חצוצרת השמע (Eustachian tube). תפקידה העיקרי של חצוצרת השמע הוא לאזן את הלחץ באוזן התיכונה ולאוורר אותה. כאשר צינורית זו נסתמת או מתפקדת באופן לקוי, היא אינה מצליחה לנקז נוזלים המצטברים באוזן התיכונה או לאפשר כניסת אוויר טרי. כתוצאה מכך, מצטברים נוזלים שמובילים לירידה בשמיעה ומגוון תסמינים נוספים. מצב זה נפוץ במיוחד בקרב ילדים בשל המבנה האנטומי של חצוצרת השמע, שהיא קצרה, צרה ואופקית יותר מאשר אצל מבוגרים, מה שהופך אותה לפגיעה יותר לחסימה.

גורמים נפוצים לנוזלים באוזניים

ישנם מספר גורמים עיקריים התורמים להיווצרות נוזלים באוזניים אצל ילדים:

• הצטננויות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות: גורם שכיח ביותר, שכן הצטננויות גורמות לבצקת ודלקת באזור הלוע ובסביבת פתח חצוצרת השמע, מה שמוביל לחסימתה.
• שקדים ואדנואידים מוגדלים: רקמת הלימפה המוגדלת עלולה לחסום פיזית את פתח חצוצרת השמע בלוע, ובכך למנוע אוורור וניקוז תקין.
• אלרגיות: תגובות אלרגיות יכולות לגרום לנפיחות וייצור מוגבר של ריר בחללי הסינוסים והאוזן התיכונה, מה שמוביל לחסימת חצוצרת השמע.
• חשיפה לעישון פסיבי: ילדים החשופים לעשן סיגריות נוטים יותר לפתח דלקות אוזניים חוזרות ונוזלים באוזניים.
• הנקה לעומת תמ"ל: הנקה הוכחה כמפחיתה את הסיכון לדלקות אוזניים ונוזלים, ככל הנראה בזכות הנוגדנים וההגנה שהיא מספקת.

תסמינים שכדאי לשים לב אליהם

נוזלים באוזניים אצל ילדים יכולים להתבטא במגוון דרכים, כאשר חלקם עשויים להיות עדינים ופחות ברורים:

• ירידה בשמיעה: זהו התסמין השכיח והמשמעותי ביותר. הילד עשוי להיראות כאילו הוא לא מקשיב, לבקש לחזור על דברים, או להגביר את עוצמת הטלוויזיה.
• עיכוב התפתחותי בשפה ודיבור: ירידה בשמיעה ממושכת עלולה להפריע לרכישת שפה תקינה.
• בעיות התנהגות: תסכול וחוסר תקשורת עלולים לגרום לעצבנות, הסתגרות או קשיי קשב.
• חוסר שיווי משקל: במקרים מסוימים, הנוזלים יכולים להשפיע על המערכת הוסטיבולרית (שיווי משקל).
• כאבי אוזניים: פחות שכיח ללא זיהום, אך לעיתים קרובות יכולים להופיע כאבים קלים או תחושת "סתימה" באוזן.

אבחון וטיפול בנוזלים באוזניים

אבחון נוזלים באוזניים נעשה על ידי רופא אף-אוזן-גרון. האבחון כולל בדיקת אוזניים באמצעות אוטוסקופ לבדיקת עור התוף, ולעיתים קרובות גם בדיקת טימפנומטריה, המעריכה את תפקוד האוזן התיכונה. ברוב המקרים, נוזלים באוזניים חולפים מעצמם תוך מספר שבועות או חודשים. הגישה הראשונית היא לרוב "המתנה והתבוננות" (watchful waiting). אם הנוזלים נמשכים מעל שלושה חודשים, או שהם גורמים לירידה משמעותית בשמיעה ולפגיעה התפתחותית, ניתן לשקול התערבות.

הטיפולים יכולים לכלול:

• תרופות: במקרים מסוימים, ייתכן שימוש בתרסיסי אף סטרואידיים או תרופות אנטי-היסטמיניות להפחתת בצקת באף ובחלל הלוע, במיוחד אם יש מרכיב אלרגי.
• ניתוח כפתורים (צינוריות אוורור): זהו הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר במקרים של נוזלים כרוניים. במהלך ניתוח קצר בהרדמה כללית, מוחדרות צינוריות קטנות (כפתורים) לעור התוף כדי לאוורר את האוזן התיכונה ולאפשר ניקוז נוזלים.
• ניתוח אדנואידים (שקד שלישי): במקרים בהם האדנואידים מוגדלים וחוסמים את חצוצרת השמע, ניתוח להסרתם יכול לשפר משמעותית את מצב האוזניים.

מניעה וניהול

על אף שלא ניתן למנוע לחלוטין נוזלים באוזניים אצל ילדים, ניתן לנקוט בצעדים מסוימים להפחתת הסיכון:

• הימנעות מחשיפה לעישון פסיבי.
• עידוד הנקה.
• חיסון נגד שפעת וחיידקים (כגון פנאומוקוק).
• הגבלת חשיפה לילדים חולים במעונות יום (עד כמה שניתן).

חשוב לזכור כי נוזלים באוזניים אצל ילדים דורשים מעקב קבוע של רופא אף-אוזן-גרון, במיוחד אם ישנם חששות לגבי התפתחות השפה או השמיעה של הילד. זיהוי מוקדם וטיפול מתאים יכולים למנוע סיבוכים ארוכי טווח.