פוליפ בקיבה הוא גידול קטן ולא סרטני ברוב המקרים, המתפתח על הרירית הפנימית של הקיבה. למרות שרוב הפוליפים אינם מזיקים, חלקם עלולים להפוך לממאירים עם הזמן, ולכן חשוב לאבחן ולטפל בהם בהתאם. מאמר זה יסביר על סוגי הפוליפים השונים, דרכי האבחון והטיפולים הקיימים.

מהו פוליפ בקיבה?

פוליפים בקיבה הם בליטות או גושים הנוצרים על פני השטח של רירית הקיבה. הם יכולים להופיע כיחידים או כמרובים, ולגדול בגדלים שונים. ישנם מספר סוגים עיקריים של פוליפים בקיבה, כאשר הנפוצים ביותר הם:

• פוליפים היפרפלסטיים (Hyperplastic Polyps): אלו הם הפוליפים הנפוצים ביותר, והם בדרך כלל שפירים. הם נוצרים לעיתים קרובות בתגובה לדלקת כרונית בקיבה, כגון זו הנגרמת על ידי חיידק ההליקובקטר פילורי. סיכון נמוך מאוד להתמרה סרטנית, אלא אם הם גדולים במיוחד.
• פוליפים של בלוטות יסוד (Fundic Gland Polyps - FGPs): פוליפים אלו נפוצים אף הם ולרוב שפירים. הם קשורים לעיתים קרובות לשימוש ממושך בתרופות המפחיתות חומצה בקיבה (PPIs), או לתסמונות תורשתיות מסוימות כמו פוליפוזיס משפחתית של בלוטות יסוד. במרבית המקרים, סיכון ההתמרה שלהם לסרטן זניח.
• אדנומות (Adenomas): אלו הם הסוג הפחות נפוץ, אך המסוכן ביותר. לאדנומות יש פוטנציאל להתמרה ממאירה לסרטן הקיבה, במיוחד אם הן גדולות. לכן, כל אדנומה מאובחנת דורשת הסרה ובדיקה היסטולוגית מדוקדקת.

הסיבות להיווצרות פוליפ בקיבה מגוונות וכוללות זיהומים (כמו הליקובקטר פילורי), דלקות כרוניות, שימוש בתרופות מסוימות ונטייה גנטית.

תסמינים ואבחון

ברוב המקרים, פוליפים בקיבה אינם גורמים לתסמינים כלל ומתגלים באקראי במהלך בדיקות אנדוסקופיות המבוצעות מסיבות אחרות. עם זאת, פוליפים גדולים יותר או מדממים עלולים לגרום לתסמינים כגון:

• כאבי בטן או אי נוחות בבטן עליונה.
• בחילות והקאות.
• דימום מדרכי העיכול, שיכול להתבטא בצואה שחורה (מלנה) או הקאה דמית (המטמזיס).
• אנמיה מחוסר ברזל, כתוצאה מדימום כרוני ונסתר.

האבחון העיקרי של פוליפ בקיבה מתבצע באמצעות גסטרוסקופיה (אנדוסקופיה עליונה). במהלך בדיקה זו, צינור גמיש ודק עם מצלמה מוחדר דרך הפה לוושט, לקיבה ולתריסריון. המצלמה מאפשרת לרופא לראות את רירית הקיבה ולזהות פוליפים. אם מזוהה פוליפ, נלקחת ביופסיה (דגימת רקמה) או שהפוליפ מוסר בשלמותו לצורך בדיקה היסטולוגית בפתולוגיה. בדיקה זו היא קריטית לקביעת סוג הפוליפ ולקביעת המשך הטיפול.

טיפול בפוליפ בקיבה

הטיפול בפוליפים בקיבה תלוי בסוג הפוליפ, גודלו, מיקומו, והסיכון להתמרה ממאירה. הגישה הטיפולית נקבעת על ידי הרופא המטפל לאחר בחינת ממצאי הביופסיה:

1. הסרה אנדוסקופית: רוב הפוליפים מוסרים במהלך הגסטרוסקופיה, באמצעות לולאה חשמלית או צבת ביופסיה. הסרה זו מאפשרת הסרה מלאה של הפוליפ ובדיקתו הפתולוגית. זהו הטיפול המועדף לרוב הפוליפים, במיוחד אדנומות, וכן לפוליפים היפרפלסטיים גדולים או מדממים.
2. מעקב: פוליפים קטנים ושפירים, כגון פוליפים של בלוטות יסוד שאינם קשורים לתסמונות גנטיות, עשויים שלא לדרוש הסרה. במקרים אלו, יומלץ על מעקב אנדוסקופי תקופתי כדי לוודא שאינם גדלים או משתנים.
3. טיפול בגורם הבסיסי: אם פוליפ בקיבה קשור לזיהום בהליקובקטר פילורי, טיפול אנטיביוטי למיגור החיידק עשוי לגרום לנסיגה של הפוליפ ההיפרפלסטי. אם הם קשורים לשימוש ב-PPIs, לעיתים תשקל הפסקת התרופה (בתיאום עם הרופא).
4. ניתוח: במקרים נדירים, כאשר פוליפ גדול מאוד, לא ניתן להסיר אותו אנדוסקופית, או אם יש חשד חזק לממאירות מתקדמת, ייתכן שיידרש ניתוח להסרת חלק מהקיבה.

לאחר הסרת פוליפ, במיוחד במקרה של אדנומה או פוליפ היפרפלסטי גדול, ייתכן שייקבע פרוטוקול מעקב קבוע עם גסטרוסקופיות חוזרות כדי לוודא שאין חזרה של פוליפים או התפתחות חדשים.