צילינדר בעין

צילינדר בעין, המכונה מבחינה רפואית אסטיגמציה, הוא אחת משגיאות התשבורת (רפרקציה) הנפוצות ביותר. מצב זה נובע מכך שהקרנית (השכבה החיצונית השקופה) או העדשה הפנימית של העין אינן בעלות צורה כדורית מושלמת, אלא אליפטית או מעוותת. במקום שהאור יתמקד בנקודה אחת חדה על הרשתית, הוא מתמקד במספר נקודות, מה שגורם לטשטוש, עיוות וחוסר מיקוד בראייה, הן מקרוב והן מרחוק. המונח "צילינדר" מתייחס לכוח התיקון הנדרש בעדשות המשקפיים או המגע כדי לפצות על העיוות הזה.

מהו צילינדר בעין וכיצד הוא משפיע על הראייה?

בעין בריאה, הקרנית והעדשה פועלות יחד כדי לשבור את קרני האור בצורה אחידה, כך שהתמונה תיווצר כנקודה חדה על הרשתית. כאשר קיימת אסטיגמציה, צורת הקרנית דומה יותר לכדור פוטבול מאשר לכדור סל. המשמעות היא שישנם שני מרידיאנים (צירים) עיקריים בעלי כוח שבירה שונה. לדוגמה, ציר אנכי עשוי לשבור את האור חזק יותר מהציר האופקי. כתוצאה מכך, חלקים שונים של האובייקט נראים ממוקדים במיקומים שונים, מה שיוצר תמונה מרוחה ומעוותת.

סוגי אסטיגמציה

אסטיגמציה מסווגת לפי מיקום מוקדי האור ביחס לרשתית, ולפי סדירות הצורה:

• אסטיגמציה סדירה (Regular Astigmatism): שני הצירים העיקריים מאונכים זה לזה (90 מעלות הפרש). זהו הסוג הנפוץ ביותר, וניתן לתיקון בקלות יחסית באמצעות משקפיים או עדשות מגע טוריות.
• אסטיגמציה לא סדירה (Irregular Astigmatism): הצירים העיקריים אינם מאונכים זה לזה. סוג זה נגרם לרוב על ידי צלקות בקרנית, פציעות, או מחלות כמו קרטוקונוס, וקשה יותר לתיקון באמצעות משקפיים רגילים.
• אסטיגמציה קצרת ראייה (Myopic Astigmatism): שני מוקדי האור נופלים לפני הרשתית.
• אסטיגמציה רחוקת ראייה (Hyperopic Astigmatism): שני מוקדי האור נופלים מאחורי הרשתית.

גורמים וסיכוני אסטיגמציה

אסטיגמציה היא לרוב מצב מולד המופיע מלידה, והיא נוטה להישאר יציבה יחסית לאורך החיים, אם כי שינויים קלים יכולים להתרחש. הגורמים העיקריים כוללים:

• גנטיקה: נטייה משפחתית היא הגורם המשפיע ביותר.
• קרטוקונוס (Keratoconus): מחלה פרוגרסיבית שבה הקרנית מתדקקת ומקבלת צורה חרוטית בולטת. מצב זה גורם לאסטיגמציה לא סדירה וחמורה.
• פציעות וניתוחים: טראומה לעין או ניתוחי עיניים (כמו ניתוח קטרקט) עלולים לשנות את צורת הקרנית ולגרום לאסטיגמציה נרכשת.
• לחץ על העין: שפשוף כרוני של העיניים עלול להחמיר אסטיגמציה קיימת.

תסמינים נפוצים

התסמינים משתנים בהתאם לדרגת הצילינדר. אסטיגמציה קלה עשויה להיות אסימפטומטית, אך דרגות גבוהות יותר גורמות ל:

• טשטוש או עיוות של הראייה בכל המרחקים.
• קושי להבחין בפרטים עדינים.
• מאמץ עיניים מוגבר, במיוחד בעת קריאה או עבודה מול מסך.
• כאבי ראש תכופים או תחושת עייפות בעיניים.
• קושי בנהיגת לילה, כאשר אורות נראים מרוחים או בעלי "הילה" (Halo).
• צורך למצמץ או לכווץ את העיניים כדי לנסות ולחדד את התמונה.

אבחון וטיפול

אבחון אסטיגמציה מתבצע במהלך בדיקת עיניים שגרתית. הטיפול נועד לתקן את שגיאת השבירה ולאפשר לאור להתמקד כראוי:

• משקפיים: הדרך הנפוצה ביותר לתיקון. העדשות הצילינדריות במשקפיים מוסיפות כוח שבירה בכיוון אחד בלבד, ומנטרלות את העיוות של הקרנית.
• עדשות מגע טוריות (Toric Lenses): עדשות מגע מיוחדות המיועדות לאסטיגמציה. הן בעלות כוחות שונים בצירים שונים ומעוצבות כך שיתיישרו בצורה מדויקת על העין.
• ניתוח לייזר (LASIK, PRK): ניתוחים רפרקטיביים משתמשים בלייזר כדי לשנות את צורת הקרנית ולהפוך אותה לכדורית יותר. ניתוחים אלה יעילים מאוד לתיקון אסטיגמציה סדירה.
• עדשות מגע קשות (RGP): משמשות בעיקר לתיקון אסטיגמציה לא סדירה (כמו בקרטוקונוס), מכיוון שהן מחליפות את פני השטח הלא סדירים של הקרנית במשטח שבירה חלק ואחיד.

בדיקות עיניים סדירות חיוניות, במיוחד בילדים, שכן אסטיגמציה לא מטופלת עלולה להוביל להתפתחות עין עצלה (אמבליופיה).