מה זה שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת, הידועה גם בשם הרפס זוסטר (Herpes Zoster), היא מחלה נגיפית כואבת הנגרמת על ידי הפעלה מחדש של נגיף הווריצלה זוסטר (VZV) – אותו נגיף שגורם לאבעבועות רוח. לאחר שאדם מחלים מאבעבועות רוח, הנגיף אינו נעלם מהגוף, אלא נשאר רדום (לטנטי) בתאי העצב התחושתיים לאורך חוט השדרה או עצבי הגולגולת. כאשר מערכת החיסון נחלשת, הנגיף יכול להתעורר, לנוע לאורך העצב אל העור ולגרום לפריחה האופיינית ולכאב עז. כ-30% מהאוכלוסייה יחוו שלבקת חוגרת בשלב כלשהו בחייהם, והשכיחות עולה משמעותית עם הגיל.

גורמים וגורמי סיכון

הגורם הישיר לשלבקת חוגרת הוא הפעלה מחדש של נגיף הווריצלה זוסטר הרדום. הסיבה העיקרית להתעוררות זו היא ירידה בתפקוד מערכת החיסון, המתרחשת לרוב עקב:

• גיל מתקדם: הסיכון עולה משמעותית לאחר גיל 50, כאשר מערכת החיסון נחלשת באופן טבעי.
• מערכת חיסון מוחלשת: כתוצאה ממחלות כרוניות (כגון HIV, סרטן), טיפולים מדכאי חיסון (כגון כימותרפיה, סטרואידים) או השתלות איברים.
• מתח או טראומה: לעיתים, מתח נפשי או פציעה פיזית באזור מסוים יכולים לעורר את הנגיף.

שלבי המחלה והתסמינים

שלבקת חוגרת מתפתחת בדרך כלל בשלושה שלבים עיקריים:

1. השלב המקדים (פרודרומלי): שלב זה מתחיל ימים ספורים עד שבועות לפני הופעת הפריחה. התסמינים כוללים כאב, צריבה, עקצוץ, גרד או רגישות יתר באזור מסוים בגוף (לרוב בצד אחד). לעיתים מופיעים גם תסמינים כלליים כמו חום, צמרמורות, כאב ראש ותחושה כללית רעה.
2. שלב הפריחה החריפה: בשלב זה מופיעה פריחה אדומה באזור הכואב, המתפתחת במהירות לצברי שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל. הפריחה מופיעה בפיזור אופייני לאורך מסלול העצב הנגוע, לרוב בצורת "חגורה" (ומכאן שם המחלה) על החזה, הבטן, הגב, הצוואר או הפנים. השלפוחיות מתייבשות והופכות לגלדים תוך 7-10 ימים, ונעלמות בדרך כלל תוך 2-4 שבועות.
3. שלב ההחלמה והסיבוכים: לאחר שהפריחה נעלמת, הכאב בדרך כלל שוכך. אולם, אצל חלק מהחולים, הכאב העצבי החמור נמשך חודשים ואף שנים לאחר שהפריחה חלפה. סיבוך זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית (PHN).

אבחון וטיפול

האבחון של שלבקת חוגרת נעשה לרוב על סמך המראה האופייני של הפריחה והכאב החד-צדדי. במקרים לא ברורים, ניתן לבצע בדיקת מעבדה לנוכחות הנגיף מהשלפוחיות.

הטיפול העיקרי בשלבקת חוגרת הוא באמצעות תרופות אנטי-ויראליות, כגון אציקלוביר (Acyclovir), ואלאציקלוביר (Valacyclovir) או פמציקלוביר (Famciclovir). הטיפול יעיל ביותר כאשר הוא ניתן תוך 48 עד 72 שעות מהופעת הפריחה או הכאב המקדים, והוא מסייע ב:

• קיצור משך המחלה וחומרתה.
• האצת ריפוי הנגעים.
• הפחתת הסיכון לסיבוכים, ובמיוחד נוירלגיה פוסט-הרפטית.

בנוסף, ניתן לטפל בתסמינים באמצעות:

• משככי כאבים: תרופות ללא מרשם (כמו פרצטמול או איבופרופן) או תרופות מרשם חזקות יותר לכאב עצבי.
• קומפרסים קרים: להקלה על הגרד והכאב המקומי.
• תרופות מקומיות: כגון קרם קלמין.

סיבוכים אפשריים

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא נוירלגיה פוסט-הרפטית (PHN), כאב עצבי כרוני שיכול להימשך חודשים ואף שנים. סיבוכים נוספים, נדירים יותר, כוללים:

• שלבקת חוגרת של העין (הרפס זוסטר אופתלמיקוס): כאשר הנגיף פוגע בעצב הראייה, מה שעלול לגרום לדלקת, כאב, אובדן ראייה או נזק לקרנית.
• תסמונת רמזי האנט (Ramsay Hunt Syndrome): פגיעה בעצב הפנים, העלולה לגרום לשיתוק פנים, אובדן שמיעה וסחרחורת.
• זיהום חיידקי משני: זיהום של השלפוחיות הפתוחות.

מניעה (חיסון)

הדרך היעילה ביותר למנוע שלבקת חוגרת וסיבוכיה היא באמצעות חיסון. בישראל קיים חיסון חדש (שינגריקס) המומלץ לאנשים מעל גיל 50, וכן לאנשים עם מערכת חיסון מוחלשת מעל גיל 18. החיסון מפחית באופן משמעותי את הסיכון לחלות במחלה ואת הסיכון לפתח נוירלגיה פוסט-הרפטית.