דליפת שתן היא תופעה שכיחה המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם, ופוגעת באופן ניכר באיכות חייהם. היא יכולה להופיע במגוון צורות, מדליפות קלות בזמן מאמץ ועד לאובדן שליטה מוחלט בשלפוחית השתן. החדשות הטובות הן שישנן מגוון רחב של אפשרויות לטיפול בדליפת שתן, החל משינויים באורח החיים ועד לטיפולים מתקדמים. מאמר זה יפרט את אפשרויות הטיפול הראשוניות והנוספות הקיימות, ויספק מידע מקיף שיסייע למטופלים להבין טוב יותר את הדרך לשיפור מצבם.
מהן אפשרויות הטיפול הראשוני?
המלצות כלליות
- שינוי סגנון חיים: הפחתת משקל, הפסקת עישון.
- שתייה מאוזנת: הימנעות משתייה עודפת והימנעות ממרכיבים משתנים (כגון קפאין).
משקל גוף עודף קשור באופן ישיר לדליפת שתן לסוגיה השונים ותגובה לקויה לטיפול. במחקרים שונים נמצא שהפחתת משקל גוף בכ-5-10% מביאה להפחתה של כ-50% במספר אירועי דליפת השתן לסוגיה השונים, וזאת ללא כל טיפול נוסף.
טיפול בשלפוחית רגיזה ו/או דליפת שתן בדחיפות
- אימון שלפוחית: שינוי התנהגותי בהרגלי מתן השתן שמטרתו להגדיל את משך ויכולת ההתאפקות.
- תרגול שרירי רצפת האגן (פיזיותרפיה, תרגילי קגל): עם או בלי ביופידבק או גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן.
פיזיותרפיה של רצפת האגן מהווה אמצעי טיפולי יעיל במקרים של תחלואה בדרגה קלה-בינונית ולמניעת תחלואה עתידית בנשים בסיכון. הפיזיותרפיה הינה בעלת יעילות מוכחת במגוון רחב של תסמינים, כולל דליפת שתן על סוגיה השונים, שלפוחית רגיזה, וצניחת אברי רצפת האגן. היא אינה כרוכה בתחלואה נלווית, כמו במקרי טיפול תרופתי או ניתוחי. במהלך הטיפול, ניתן להשתמש באמצעי עזר כגון ביו פידבק, גירוי חשמלי, ועוד, לפי שיקול דעתו המקצועי של המטפל. הטיפול הפיזיותרפי, כולל השימוש באמצעי העזר, כלול בסל הבריאות בישראל (עד 12 טיפולים לשנה) ומומלץ כקו טיפול ראשוני על ידי האיגוד הבינלאומי לדליפת שתן (ICS).
- טיפול תרופתי: מדובר בעיקר בתכשירים המונעים התכווצויות לא רצוניות של שלפוחית השתן ומשפרים יכולת ההתאפקות ואגירת השתן בשלפוחית. יעילות התכשירים גבוהה, רובם נלקחים אחת ליום, ותופעות הלוואי יחסית מועטות. התכשירים נכללים בסל הבריאות.
טיפול בדליפת שתן במאמץ
- תרגול שרירי רצפת האגן עם או בלי ביופידבק או גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן.
- טיפול תרופתי: קיים תכשיר המגביר את טונוס סוגר השלפוחית ועוזר בכמחצית מהמקרים של דליפת שתן במאמץ. השפעת התכשיר פוסקת עם הפסקת נטילתו.
טיפול בדליפת שתן מעורבת
- על פי התסמין המוביל.
- טיפול משולב (כגון טיפול תרופתי לשלפוחית רגיזה ותרגול שרירי רצפת האגן).
מהו משך הטיפול הראשוני?
אם אין תופעות לוואי משמעותיות, יש להתמיד בטיפול הראשוני 8-12 שבועות ואז לבצע הערכה חוזרת ליעילות הטיפול. במידה והטיפול יעיל, ניתן להמשיך בטיפול, תוך ניטור תקופתי לשינויים במצב בריאות כללי. במידה והטיפול אינו יעיל, יש להפנות להמשך בירור אורוגינקולוגי/אורולוגי והתאמת טיפול אחר.
מהן אפשרויות הטיפול הנוספות?
לאחר בירור מקיף, כולל בדיקת תפקוד שלפוחית השתן והסוגר (אורודינמיקה), מותאם למטופלת טיפול שמרני או ניתוחי. טיפול זה כולל בדרך כלל החלפת או שילובי תרופות במקרי שלפוחית רגיזה, וניתוח במקרי דליפת שתן במאמץ. בעשור האחרון הצטבר ניסיון רב בניתוח TVT לריפוי דליפת שתן במאמץ. מדובר בשיטה זעיר פולשנית בה מוחדרת רצועת רשת סינטטית מתחת לשופכה. הניתוח בעל יעילות גבוהה (כ-90% ריפוי), כרוך במשך אשפוז קצר והתאוששות מהירה, ומתאים לכל גיל. הסיבוכים הקשורים בניתוח מזעריים. TVT מהווה כיום הניתוח המקובל והיעיל ביותר לטיפול ארוך טווח בבעיית דליפת שתן במאמץ.
ואם הטיפולים המקובלים לא עוזרים?
הטיפולים המקובלים עוזרים ברוב המכריע של בעיות דליפת שתן לסוגיה. באם הטיפול לא עוזר, יש לעבור בירור אורוגינקולוגי מקיף לשלילת מחלות שונות. במקרים חריגים בהם לא נמצאה סיבה לחוסר התגובה לטיפול, ניתן להציע שיטות חדשניות, ביניהן הזרקת בוטוקס לשלפוחית כטיפול בשלפוחית רגיזה, או השתלת קוצב בקרבת העצבים המעצבבים את השלפוחית (נוירומודולציה) כטיפול בשלפוחית רגיזה או הפרעה בריקון שלפוחית. יש להדגיש ששיטות אלו אינן נכללות בסל הבריאות, מתאימות כאמור רק למקרים חריגים, ויעילותן ובטיחותן לטווח ארוך לא הוכחה.