אבחון גושים וגידולים

אבחון גוש (Mass) או גידול (Neoplasm) הוא תהליך מדורג ומקיף, שמטרתו לקבוע את טבע הממצא – האם הוא שפיר (Benign), טרום-סרטני, או ממאיר (Malignant/סרטני) – וכן לקבוע את מיקומו ואת מידת התפשטותו. הגילוי הראשוני של גוש עלול לעורר חרדה רבה, אך חשוב לזכור שרוב הגושים הם שפירים.

שלבי האבחון העיקריים

1. בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית

• בדיקה פיזית: הרופא ימשש את האזור החשוד, יבדוק את גודלו, צורתו, מרקמו וניידותו של הגוש, ויחפש סימנים נוספים כגון שינויים בצבע העור או הגדלת בלוטות לימפה סמוכות.
• אנמנזה (היסטוריה רפואית): נאסף מידע על תסמינים נלווים (כגון ירידה בלתי מוסברת במשקל, חום, כאבים), גורמי סיכון (כגון עישון, היסטוריה משפחתית של סרטן) ושינויים שחלו לאחרונה.

2. בדיקות דימות (הדמיה)

בדיקות הדימות מספקות תמונה ויזואלית של הממצא ואברי הגוף הפנימיים, והן חיוניות להערכת גודלו, מיקומו המדויק, יחסיו לרקמות סמוכות והאם יש סימנים להתפשטות (גרורות). הבדיקות הנפוצות ביותר כוללות:

• אולטרסאונד (Ultrasound): יעיל לגושים באזורים שטחיים (כמו שד, בלוטת התריס, רקמות רכות) וכן להבחנה בין ציסטה (מבנה מלא בנוזל) לגוש מוצק.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT): משתמש בקרני רנטגן ליצירת תמונות חתך מפורטות. חיוני להערכת מידת התפשטות הגידול, מעורבות בלוטות הלימפה והערכה של איברי הבטן והחזה.
• דימות תהודה מגנטית (MRI): משתמש בשדות מגנטיים וגלי רדיו ליצירת תמונות ברזולוציה גבוהה של רקמות רכות (כמו מוח, עמוד שדרה, כבד). מעולה להערכת גידולים שלא הודגמו היטב ב-CT.
• סריקת PET-CT: בדיקה פונקציונלית המשלבת CT עם הזרקת חומר רדיואקטיבי (לרוב סוכר), הנקלט באופן מוגבר על ידי תאים סרטניים. משמש להערכת התפשטות המחלה ולבדיקת תגובה לטיפול.

3. בדיקות מעבדה וסמני גידול

• ספירת דם וכימיה: בדיקות שגרתיות המספקות מידע על תפקוד איברים ורכיבי דם, שיכולים להיות מושפעים מהגידול או להיות סימן למחלה (כגון לוקמיה).
• סמני גידול (Tumor Markers): חלבונים או חומרים אחרים המיוצרים על ידי הגידול או על ידי הגוף בתגובה אליו. בדיקתם בדם יכולה לסייע באבחון ובמעקב אחר מחלות מסוימות (כגון PSA בערמונית או CEA במעי הגס).
• ביופסיה נוזלית (Liquid Biopsy): בדיקת דם חדשנית המזהה שברי דנ"א סרטני חופשי (cfDNA) במחזור הדם. משמשת לגילוי מוקדם ולמעקב, במיוחד במקרים של סרטן מתקדם.

4. ביופסיה (Biopsy) – אבחון סופי

הביופסיה היא השלב המכריע והיחיד שיכול לקבוע באופן ודאי אם הגוש ממאיר או שפיר. זהו הליך שבו נלקחת דגימה קטנה של תאים או רקמה מהגוש ונשלחת לבדיקה פתולוגית תחת מיקרוסקופ. סוג הביופסיה תלוי במיקום הממצא:

• ביופסיית מחט (Needle Biopsy): הנפוצה ביותר. מחט מוחדרת לגוש (לרוב בהנחיית אולטרסאונד או CT) לשאיבת תאים (FNA - שאיבת מחט דקה) או דגימת רקמה (Core Biopsy).
• ביופסיה אנדוסקופית: נטילת דגימה באמצעות אנדוסקופ (צינור גמיש עם מצלמה) החודר דרך פתחים טבעיים (כמו במעי הגס או הריאות).
• ביופסיה כירורגית: הסרה חלקית (Incisional) או מלאה (Excisional) של הגוש לצורך בדיקה, המבוצעת בניתוח.

הפתולוג בוחן את מבנה התאים, את מידת הדיפרנציאציה שלהם ואת קצב החלוקה כדי לקבוע את סוג הגידול (כגון קרצינומה, סרקומה, לימפומה) ואת דרגת הממאירות שלו, מה שמוביל לקביעת הטיפול המדויק.