מרפק גולף

מרפק גולף, הידוע גם בשמו הרפואי "אפיקונדיליטיס מדיאלי" (Medial Epicondylitis), הוא מצב אורתופדי נפוץ המתאפיין בכאב בחלקו הפנימי של המרפק. למרות שמו, מצב זה אינו ייחודי לשחקני גולף ויכול להופיע אצל כל אדם המבצע תנועות חוזרניות של כף היד והאמה, במיוחד כאלה המערבות כיפוף של כף היד והאצבעות. הכאב נובע מדלקת או ניוון בגידים המחברים את שרירי האמה הפנימיים (האחראים על כיפוף כף היד) אל הבליטה הגרמית בחלק הפנימי של המרפק.

תסמינים של מרפק גולף

התסמינים של מרפק גולף מופיעים לרוב בהדרגה, אך לעיתים יכולים להופיע גם באופן פתאומי לאחר חבלה או מאמץ חד פעמי. התסמין העיקרי הוא כאב ורגישות בצד הפנימי של המרפק, אשר עשוי להקרין לאורך האמה ואף לכתף ולכף היד.

• כאב: כאב חד המוחמר בעת מאמץ ופעולות מסוימות כמו כיפוף כף היד, אחיזה חזקה, לחיצת יד, סחיטת לימון או יצירת אגרוף. הכאב עלול להחמיר בפעילויות הדורשות כיפוף כף היד כלפי מטה או סיבוב האמה פנימה.

• חולשה: תיתכן תחושת חולשה בכוח האחיזה של כף היד.

• נוקשות: לעיתים תורגש נוקשות במרפק, במיוחד בבוקר או לאחר חוסר פעילות.

• נימול ועקצוצים: במקרים מסוימים, ובכ-20% מהמקרים ישנה פגיעה בעצב הגומד (Ulnar), המלווה בתחושת נימול או עקצוצים באצבעות (בעיקר בזרת ובקמיצה).

גורמים וגורמי סיכון

מרפק גולף נגרם בעיקר כתוצאה מעומס יתר חוזרני על הגידים המכופפים של האמה, המוביל לקרעים מיקרוסקופיים ולתהליכים ניווניים בגיד. גורמים וגורמי סיכון עיקריים כוללים:

• פעולות חוזרניות: תנועות כיפוף וסיבוב חוזרות ונשנות של כף היד והאמה, במיוחד תחת עומס.

• מקצועות ותחביבים: נפוץ אצל אנשים העוסקים בעבודות פיזיות הדורשות אחיזה חזקה ושימוש בכלים ידניים רוטטים (כמו נגרים, אינסטלטורים, צבעים, חשמלאים), או עבודות משרדיות הכוללות הקלדה ממושכת ושימוש בעכבר.

• פעילות ספורטיבית: למרות השם, לא רק שחקני גולף סובלים מכך. גם שחקני טניס (במיוחד בחבטות הגשה עם סיבוב), שחיינים, מרימי משקולות, שחקני סקווש ובייסבול נמצאים בסיכון.

• טכניקה לקויה: שימוש בטכניקה לא נכונה בפעילות ספורטיבית או בעבודה.

• גיל: שכיחות התופעה עולה מעל גיל 40, ככל הנראה עקב שינויים ניווניים בגידים עם הגיל.

• חבלה: במקרים מסוימים, מרפק גולף יכול להיגרם מפגיעה חדה או טראומטית במרפק.

• גורמים נוספים: עודף משקל, עישון וכאבי צוואר יכולים להגביר את הסיכון.

אבחון

אבחון מרפק גולף מבוסס בעיקר על תשאול מפורט של המטופל לגבי הכאבים ואופי הפעילויות שהוא מבצע, ובדיקה פיזיקלית יסודית של המרפק, טווח התנועה וכוח האחיזה. הרופא ימשש את האזור הכואב ויבצע בדיקות ספציפיות המדמות את התנועות שמחמירות את הכאב.

• בדיקה פיזיקלית: כוללת הערכת רגישות למגע בחלק הפנימי של המרפק, בדיקת טווח תנועה ובדיקת כוח נגד התנגדות.

• בדיקות הדמיה: לרוב אין צורך בצילומי רנטגן לצורך אבחון, אך לעיתים יופנה המטופל לאולטרסאונד או MRI לצורך שלילת אבחנות אחרות או הערכת מצב הגידים.

טיפול

הטיפול במרפק גולף הוא לרוב שמרני (לא ניתוחי) ומטרתו להפחית את הכאב והדלקת, לשפר את תפקוד המרפק ולמנוע הישנות.

• מנוחה והפחתת עומס: הצעד הראשון הוא להימנע מפעולות שמחמירות את הכאב ולתת למרפק לנוח.

• טיפול בקור/חום: הנחת קומפרסים קרים על האזור הכואב יכולה להקל על כאב ודלקת. לעיתים גם חימום מקומי עשוי לעזור בהרפיית השרירים.

• פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי חיוני לשיקום. הוא כולל תרגילי מתיחה וחיזוק לשרירי האמה והמרפק, הגדלת טווח התנועה, עיסוי רקמות רכות, וטיפול בתכשירים כמו קינזיו טייפ.

• תרופות: ניתן להשתמש במשככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) להקלה על הכאב והדלקת.

• זריקות: במקרים של כאב חמור או עמיד לטיפול שמרני, ניתן לשקול זריקות קורטיקוסטרואידים להפחתת כאב ודלקת, אך יעילותן מוגבלת לטווח הקצר וזריקות חוזרות אינן מומלצות. טיפולי PRP (Platelet-Rich Plasma) עשויים לסייע בהתחדשות רקמות.

• טיפולים נוספים: טיפול בגלי הלם (במיוחד במקרים כרוניים), אולטרסאונד טיפולי ודיקור סיני.

• ניתוח: טיפול ניתוחי נדיר ומומלץ רק במקרים חמורים וכרוניים שאינם מגיבים לטיפול שמרני.

מניעה

מניעת מרפק גולף מתבססת על נקיטת אמצעים יזומים להפחתת עומס על הגידים והשרירים במרפק:

• חימום ומתיחות: יש לבצע חימום יסודי ומתיחות לשרירי האמה ושורש כף היד לפני פעילות פיזית או ספורטיבית.

• טכניקה נכונה: הקפדה על טכניקה נכונה בעת ביצוע פעילויות ספורט או עבודה, כדי להימנע ממאמץ יתר.

• העלאה הדרגתית של עומסים: יש להעלות את עצימות האימונים או העבודה באופן הדרגתי, כדי לאפשר לרקמות להסתגל.

• ציוד מתאים: ודאו שאתם משתמשים בציוד מתאים (למשל, מחבט בגודל נכון).

• הפסקות יזומות: בעבודות הדורשות תנועות חוזרניות, יש לשלב הפסקות קבועות למנוחה.

• ארגונומיה: התאמת סביבת העבודה לעקרונות ארגונומיים, במיוחד בעבודה משרדית ממושכת.

• חיזוק שרירים: ביצוע תרגילי חיזוק לשרירי האמה באופן קבוע.