טיפול בפסוריאזיס

מה זה פסוריאזיס

פסוריאזיס (בעברית: ספחת) היא מחלת עור כרונית על רקע דלקתי. המאפיין המרכזי שלה הוא קצב התחלפות מהיר במיוחד של תאי העור, המביא להצטברות תאים על פני השטח וליצירת נגעים אדמומיים המלווים בקשקשת בגוון כסוף. חשוב להבהיר כי לא מדובר במחלה זיהומית, ולכן היא אינה מדבקת בשום צורה. המחלה מתנהלת בגלים – תקופות של התלקחות והחמרה לצד תקופות של רגיעה והפוגה.

מקור המחלה נעוץ בשיבוש של מערכת החיסון, הגורם להאצה לא תקינה בחלוקת תאי העור. על פי ההערכות, כ-2% מכלל האוכלוסייה מתמודדים עם המחלה, ובמדינת ישראל מספר החולים מוערך בכ-300 אלף בני אדם. המחלה פוגעת באופן שווה בגברים ובנשים כאחד.

איך נראה פסוריאזיס?

בצורה הנפוצה ביותר שלה (פסוריאזיס רבדית), המחלה נראית כמו נגעים אדומים, מורמים וברורים על פני העור, המכוסים בשכבה של קשקשת יבשה בגוון כסוף-לבן. הנגעים נוטים להופיע בצורה סימטרית (למשל, בשני המרפקים או בשתי הברכיים). בסוגים פחות נפוצים, המחלה יכולה להיראות כמו נקודות אדומות קטנות (פסוריאזיס טיפתית) או עור אדום וחלק ללא קשקשת בקפלי הגוף (פסוריאזיס הפוכה).

מהם דרכי הטיפול בפסוריאזיס

לרשות המטופלים עומדים כיום מספר אפיקי טיפול מרכזיים:

• טיפולים מקומיים: שימוש במשחות, קרמים ותכשירים למריחה חיצונית על העור.

• פוטותרפיה וטיפולים אקלימיים: חשיפה מבוקרת לקרני אור (במכונים ייעודיים או טיפול מובנה בים המלח).

• טיפולים מערכתיים (סיסטמיים): תרופות המשפיעות על הגוף כולו, הניתנות דרך הפה (כדורים) או באמצעות זריקות (טיפולים ביולוגיים מתקדמים).

היעד המרכזי של המערך הטיפולי הוא להעניק למטופל איכות חיים מקסימלית, להביא לעור נקי ככל הניתן מנגעים, ולמנוע או לזהות מראש סיבוכים פוטנציאליים. התאמת הטיפול היא אינדיבידואלית ומשתנה מחולה לחולה בהתאם לחומרת המצב, מיקום הנגעים, מחלות רקע, זמינות הפתרונות והעדפתו האישית של המטופל. התהליך מתבצע בשיתוף פעולה מלא עם רופא העור, ולעיתים אף מעורבים בו מומחים מתחומים נוספים, כגון ראומטולוגים (רופאי מפרקים).

טיפול בפסוריאזיס באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני (משחות)

הטיפול המקומי מיועד בעיקר עבור אנשים הסובלים מדרגת מחלה קלה עד בינונית שאינה מפושטת, או כתוספת תומכת לטיפולים מערכתיים ופוטותרפיה.

צעד הבסיס בכל טיפול מקומי הוא שמירה על לחות העור ושימונו. פעולה זו מקטינה את היובש, מפחיתה את עובי הקשקשת ומקלה על תחושת הגרד הטורדנית. התכשירים החיצוניים מבוססים על חומרים פעילים שונים, כאשר בישראל נפוץ מאוד השימוש בסטרואידים (קורטיקוסטרואידים), לבד או בשילוב עם חומצה סליצילית או נגזרות של ויטמין D. במקרים מסוימים, הרופא עשוי לרשום הכנות רוקחיות מיוחדות המבוססות על זפת.

ניתן להשיג את אותם החומרים הפעילים במגוון מרקמים ובסיסים שונים, המותאמים לאזורי הגוף השונים:

• משחה - תכשיר בעל בסיס שומני וסמיך השומר היטב על הלחות. בזכות כושר החדירה הגבוה שלה לעור, המשחה נחשבת לחזקה ויעילה במיוחד עבור רובדי עור עבים וקשים המכוסים
• קשקשת - היא מתאימה מאוד לטיפול באזור כפות הידיים והרגליים. חסרונותיה נעוצים בכך שהיא דביקה, נספגת באטיות רבה ומותירה שאריות שקשה לשטוף.
• קרם - תכשיר במרקם קליל יותר המבוסס על מים, ולכן השימוש בו נעים ונוח יותר. הקרם מתאים למריחה באזור הפנים ובקפלי עור, אך עוצמת החדירה וההשפעה שלו נמוכה מזו של המשחה השומנית.
• ג'ל - תכשיר הנספג בעור במהירות רבה ומותיר תחושה אוורירית. הג'ל אידיאלי ליישום באזורים בגוף שמכוסים בשיער, ובמיוחד לטיפול בקרקפת.

שמפו, תמיסות, תחליבים וקצף

תכשירים נוזליים המותאמים בעיקר לאזור הקרקפת והשיער. השמפו מיועד לשימוש בזמן המקלחת ומצריך שטיפה יסודית במים לאחר היישום. תמיסות ותחליבים נמרחים בקלות על עור הקרקפת, ואילו הקצף מהווה פתרון נוח וקל ליישום הן על הקרקפת והן על שטחי גוף נרחבים.

קורטיקוסטרואידים לשימוש חיצוני

סטרואידים למריחה פועלים ישירות להפחתת התהליך הדלקתי בעור. הרופא המטפל בוחר את עוצמת הסטרואיד המתאימה בהתאם למיקום הנגע ולמאפייניו. מדובר בטיפול בטוח לחלוטין כל עוד נצמדים להנחיות הרפואיות. נקודה קריטית בטיפול זה היא הימנעות מהפסקה פתאומית של המריחה; יש להפחית את המינון בהדרגה כדי למנוע אפקט "ריבאונד" של התפרצות מחודשת וחריפה. שימוש ממושך ללא פיקוח עלול לגרום לתופעות לוואי כגון הידקקות העור (אטרופיה), הופעת סימני מתיחה, אדמומיות, החרפת פצעי בגרות (אקנה) או התפתחות פטרת.

חומצה סליצילית

רכיב זה משמש לקילוף והסרה של שכבות העור המעובות, ובכך הוא מסייע בניקוי הקשקשת מעל הנגעים. תכשיר המכיל חומצה סליצילית בריכוז של 3% (כמו "סליקרן") זמין לרכישה ללא מרשם. בריכוזים גבוהים יותר, כגון 10%, ניתן להזמין הכנה רוקחית מיוחדת באמצעות מרשם רופא. לעיתים קרובות משלבים חומצה זו יחד עם סטרואידים באותו התכשיר.

זפת (Tar)

שיטת טיפול ותיקה מאוד ברפואת עור. אף שמנגנון הפעולה המדויק אינו מובן לחלוטין, הזפת ככל הנראה מעכבת את קצב החלוקה המהיר של תאי העור. כיום השימוש הביתי בה פחת באופן משמעותי, והיא משולבת בעיקר בטיפולי פוטותרפיה במסגרת אשפוזי יום בבתי חולים.

טיפול בפסוריאזיס באמצעות תרופות סיסטמיות (שפועלות על כל הגוף)

כאשר המחלה מפושטת מאוד או פוגעת באזורים רגישים ומורכבים שבהם קשה לטפל בצורה מקומית או באמצעות פוטותרפיה (כמו הציפורניים, הקרקפת, איברי המין ואזור פי הטבעת), נהוג לעבור לטיפול מערכתי המשפיע על הגוף כולו. תרופות אלו ניתנות בבליעה (כדורים/כמוסות) או בזריקות ועירויים.

תרופות סיסטמיות שניטלות דרך הפה

התרופות העיקריות בקטגוריה זו כוללות את מתוטרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין ואפרמילסט.

• מתוטרקסט (Methotrexate): תרופה הממתנת את פעילות מערכת החיסון ומפחיתה דלקת. היא מהווה לרוב את קו הטיפול הראשון לחולים הסובלים משילוב של פסוריאזיס בעור יחד עם דלקת מפרקים פסוריאטית. התרופה ניטלת בטבליות פעם אחת בלבד בשבוע. עבור מטופלים הסובלים מתופעות לוואי במערכת העיכול, קיימת חלופה של זריקה שבועית. הטיפול מחייב מעקב רפואי הדוק ובדיקות דם תקופתיות בשל הסיכון לפגיעה בתפקודי כבד. מאחר שהיא נוגדת חומצה פולית, יש ליטול תוסף חומצה פולית במקביל. התרופה אסורה לחלוטין לשימוש במהלך היריון.

• ניאוטיגסון (Neotigason): תרופה ממשפחת הרטינואידים (נגזרת של ויטמין A) הפועלת לוויסות קצב חלוקת התאים בעור. יתרונה הגדול הוא שהיא אינה מדכאת את מערכת החיסון. היא יעילה במיוחד בשילוב עם פוטותרפיה או עבור סוגי פסוריאזיס מוגלתיים ובכפות הידיים והרגליים. תופעות הלוואי הנפוצות כוללות יובש קיצוני בשפתיים ובעור, תחושת דביקות בידיים והידקקות הציפורניים. היא עלולה להעלות את רמות השומנים בדם (טריגליצרידים) ואת אנזימי הכבד, ולכן דורשת מעקב בדיקות דם. התרופה גורמת למומים קשים בעובר ואסורה לנשים בגיל הפוריות. כמו כן, חל איסור מוחלט על תרומת דם במהלך הטיפול ובמשך 3 שנים מסיומו (לגברים ולנשים כאחד).

• ציקלוספורין (Cyclosporine): תרופה חזקה המדכאת את מערכת החיסון ונוגדת דלקת, המביאה לשיפור מהיר במצב העור תוך שבועות בודדים. בשל סיכונים לפגיעה בכליות בשימוש ארוך טווח ואינטראקציות רבות עם תרופות אחרות, היא אינה משמשת כטיפול קבוע לפסוריאזיס רובדית רגילה, אלא נשמרת למצבים חריפים ומיוחדים כמו פסוריאזיס אריתרודרמית, ותחת ניטור קפדני.

• אפרמילסט (Otezla): תרופה מודרנית יותר הפועלת באמצעות עיכוב האנזים פוספודיאסטרז. היא מסייעת לכ-30% מהמטופלים ומאושרת גם לדלקת מפרקים. כדי להפחית תופעות לוואי ראשוניות נפוצות כמו בחילות ושלשולים, מתחילים במינון נמוך המועלה בהדרגה לאורך שבוע עד למינון קבוע של 30 מ"ג, פעמיים ביום.

תרופות ביולוגיות

התרופות הביולוגיות מבוססות על חלבונים המיוצרים בהנדסה גנטית (ולא בסינתזה כימית רגילה), ומטרתם לנטרל באופן ממוקד חלבונים ספציפיים במערכת החיסון שמניעים את התהליך הדלקתי. טיפולים אלו חוללו מהפכה של ממש בשנים האחרונות, והם מתאפיינים באחוזי הצלחה גבוהים מאוד ובפרופיל בטיחות מצוין. נכון להיום, כל התרופות הביולוגיות ניתנות באמצעות הזרקות או עירויים בלבד.

בשל עלותן הגבוהה, התרופות הביולוגיות נכללות בסל הבריאות רק עבור חולים העומדים בקריטריונים הבאים:

מחלה מפושטת המכסה מעל 50% משטח הגוף, או לחלופין נגעים באזורים רגישים במיוחד (פנים, צוואר, כפות ידיים ורגליים, קפלי עור, איברי מין או ישבן).

כישלון או חוסר יכולת רפואית לקבל לפחות שני טיפולים מערכתיים קודמים (כגון פוטותרפיה, ים המלח, מתוטרקסט, ניאוטיגסון או ציקלוספורין).

התרופות הביולוגיות בישראל מחולקות למספר קבוצות לפי מנגנון הפעולה שלהן:

נוגדי TNF alpha
הקבוצה הוותיקה ביותר של תרופות ביולוגיות. חלבון ה-TNF אלפא משחק תפקיד מרכזי בתהליכים דלקתיים רבים בגוף, אך הוא גם חיוני למלחמה בזיהומים (כמו שחפת). לכן, לפני תחילת הטיפול יש לעבור בדיקות סקר לזיהומים ולקבל חיסונים מתאימים. תופעות הלוואי עשויות לכלול זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, ובמקרים נדירים זיהומים קשים, החמרה של אי-ספיקת לב או מחלות נוירולוגיות.

לקבוצה זו קיימות תרופות "ביוסימילר" (גרסאות עוקבות הדומות לתרופות מקור שפג עליהן הפטנט, בדומה לתרופות גנריות):

• אנברל (Enbrel / Etanercept): ניתנת בהזרקה תת-עורית פעמיים בשבוע בשלושת החודשים הראשונים, ולאחר מכן פעם בשבוע. מציגה כ-26% הצלחה.
• יומירה (Humira / Adalimumab): מוזרקת תת-עורית (שתי זריקות בהתחלה, ולאחר מכן זריקה אחת בכל שבועיים). מציגה כ-40% הצלחה.
• רמיקייד (Remicade / Infliximab): ניתנת באמצעות עירוי ורידי בבית חולים או במרפאה. לאחר תקופת ההתחלה, הטיפול ניתן אחת ל-8 שבועות במינון המותאם למשקל הגוף. אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד ועומדים על כ-90%.
• סימזיה (Cimzia / Certolizumab): תרופה בעלת מבנה מולקולרי ייחודי שאינו עובר את השלייה במידה משמעותית, ולכן היא נחשבת לבחירה מועדפת עבור נשים בהיריון. מוזרקת אחת לשבועיים ומציגה כ-43% הצלחה.

נוגדי IL-12/23
סטלרה (Stelara / Ustekinumab): תרופה המעכבת את החלבון אינטרלאוקין 23 המעורב ביצירת תאי הדלקת של המחלה. היא מוזרקת תת-עורית אחת ל-12 שבועות (לאחר שתי זריקות פתיחה). המינון נקבע לפי משקל המטופל, והיא יעילה גם לדלקת מפרקים. תופעות הלוואי הנפוצות הן זיהומים קלים בדרכי הנשימה העליונות, ובמקרים נדירים תגובות אלרגיות. מציגה כ-46% הצלחה.

נוגדי IL-17
תרופות אלו מעכבות את החלבון אינטרלאוקין 17, שהוא גורם מפתח בדלקת העורית והמפרקית בפסוריאזיס. הן נחשבות ליעילות ומהירות מאוד.

תופעות הלוואי כוללות זיהומים קלים בדרכי הנשימה וסיכון מסוים להופעת זיהומי פטרת מסוג קנדידה. הן עלולות להחמיר מחלות מעי דלקתיות.

• קוסנטיקס (Cosentyx / Secukinumab): מוזרקת פעם בשבוע בחודש הראשון, ולאחר מכן פעם בחודש. מציגה כ-70% הצלחה.
• טאלץ (Taltz / Ixekizumab): מוזרקת אחת לשבועיים ב-12 השבועות הראשונים, ולאחר מכן פעם בחודש. מציגה כ-85% הצלחה (תופעת לוואי נפוצה יחסית היא כאב או אדמומיות באזור ההזרקה).
• בימזלקס (Bimzelx / Bimekizumab): התרופה החדישה ביותר בקבוצה זו, המעכבת שתי תתי-צורות של החלבון (A ו-F). מציגה אחוזי הצלחה מרשימים של כ-88%, עם שכיחות מעט גבוהה יותר של זיהומי קנדידה קלים.

נוגדי IL-23
קבוצה מודרנית המעכבת באופן סלקטיבי את אינטרלאוקין 23, ובכך מונעת את שרשרת הדלקת המביאה לפסוריאזיס. תרופות אלו מתאפיינות בפרופיל בטיחות גבוה מאוד ומעט תופעות לוואי (בעיקר זיהומים קלים בדרכי הנשימה), וניתן לתת אותן גם לחולי מעי דלקתי.

• טרמפיה (Tremfya / Guselkumab): מוזרקת תת-עורית כל 8 שבועות (לאחר תקופת העמסה). מאושרת גם לדלקת מפרקים ומציגה כ-60% הצלחה.
• סקייריזי (Skyrizi / Risankizumab): מוזרקת תת-עורית כל 12 שבועות (לאחר שתי זריקות פתיחה). מאושרת גם למפרקים ומציגה כ-80% הצלחה.
• אילומיה (Ilumya / Tildrakizumab): מוזרקת תת-עורית כל 12 שבועות ומציגה כ-40% הצלחה.

ההחלטה על סוג הטיפול הביולוגי מתקבלת לאחר שקלול מקיף של מצב המטופל (סוג המחלה, מעורבות מפרקים, מחלות רקע, גיל והריון). בקופת חולים כללית, תרופות הביוסימילר (נוגדי TNF) ואוטזלה מהוות את קו הטיפול הראשון, ושאר התרופות המתקדמות ניתנות כקו שני במידה והטיפול הראשון לא השיג את מטרתו.

טיפול טבעי בפסוריאזיס

טיפול בפסוריאזיס בים המלח

הטיפול האקלימי באזור ים המלח מוכר כחלופה רפואית יעילה הכלולה בסל הבריאות. סוד ההצלחה של המקום טמון בשילוב הייחודי של קרינת השמש המסוננת והרכב האוויר, המהווים למעשה פוטותרפיה טבעית. חולים זכאים להשתתפות במימון השהות וההבראה במקום בהתאם לתנאי הסל, כאשר קיים גם סבסוד מיוחד עבור מלווים של קטינים המתמודדים עם המחלה.

טיפול בפסוריאזיס באמצעות פוטותרפיה

שיטת טיפול זו מבוססת על חשיפה מבוקרת לקרני אור מלאכותיות במכונים רפואיים, והיא נחשבת לאחת השיטות הבטוחות והיעילות ביותר (ההוכחה לכך היא השיפור הטבעי שחווים מרבית החולים בעונת הקיץ). תופעת הלוואי המרכזית היא סיכון לכוויות קלות (בדומה לשיזוף יתר), הזדקנות מוקדמת של העור והופעת כתמי פיגמנטציה. הסיכון ההיסטורי לסרטן העור היה קשור בעיקר לטיפולי PUVA כלל-גופיים, שכיום כמעט ואינם מבוצעים. הטיפול נכלל בסל הבריאות וזמין במכונים מורשים או באשפוזי יום.

סוגי הפוטותרפיה הקיימים:

• Narrow Band UVB (צר טווח - 311 ננומטר): זהו הטיפול המוביל והנפוץ ביותר כיום בישראל. הוא בטוח מאוד ומבוצע תחת השגחה רפואית, לרוב בתדירות של 3 פעמים בשבוע במנות קרינה הולכות ועולות. סדרה טיפוסית נמשכת מספר דקות בכל פעם וכוללת בין 30 ל-60 מפגשים עד להשגת הפוגה. (בעבר השתמשו ב-UVB רחב טווח, אך כיום הוא כמעט ואינו בשימוש).
• טיפול PUVA: שילוב של קרינת UVA יחד עם נטילת כדורי "פסורלן" המשפרים את רגישות העור לאור. כמעט ואינו בשימוש כיום בצורתו המערכתית.
• אמבטיות PUVA: שיטה בה משרים את הגוף או את כפות הידיים והרגליים בתמיסת פסורלן לפני החשיפה לקרינת UVA. טיפול זה נפוץ ויעיל במיוחד לפסוריאזיס ממוקדת בכפות הידיים והרגליים.
• פוטותרפיה ביתית: קיימת אפשרות לרכוש מכשיר קרינה ביתי במימון עצמי (אינו כלול בסל) עבור מטופלים המתגוררים באזורים מרוחקים, אך השימוש מחייב פיקוח רפואי רציף.

איך מאבחנים פסוריאזיס

במרבית המקרים, האבחון נעשה בצורה פשוטה על ידי רופא עור מומחה, באמצעות שיחה קלינית ובדיקה גופנית ויזואלית של העור. רק במקרים נדירים או כאשר קיים ספק אבחנתי, תילקח ביופסיה (דגימת עור קטנה) לצורך אישור סופי במעבדה.

מהם הסוגים והתסמינים של פסוריאזיס?

• פסוריאזיס רבדית (Plaque Psoriasis): הביטוי השכיח ביותר, המופיע אצל 80%-90% מהחולים. הוא מתאפיין ברבדים אדומים, מורמים וברורים מאוד מהעור שסביבם, המכוסים בקשקשת כסופה. הנגעים מופיעים לרוב בצורה סימטרית בשני צידי הגוף, בעיקר במרפקים, בברכיים, בקרקפת ובכפות הידיים והרגליים, אך יכולים להופיע בכל מקום, כולל פגיעה בציפורניים. לעיתים קרובות הנגעים מלווים בגרד או בתחושת שריפה.
• פסוריאזיס הפוכה (Inverse Psoriasis): מופיעה דווקא באזורים פנימיים ובקפלי הגוף, כגון בתי השחי, המפשעות ותחת השדיים. בשל הלחות באזורים אלו, הנגעים לרוב אדומים וחלקים ואינם מלווים בקשקשת יבשה.
• פסוריאזיס טיפתית (Guttate Psoriasis): מתפרצת בצורה פתאומית, לרוב כתוצאה מזיהום קודם בגרון (חיידק הסטרפטוקוק). היא מתאפיינת בהופעה של נגעים קטנים ורבים הדומים לטיפות על פני העור.
• אריתרודרמה פסוריאתית: מצב חריף, חמור ונדיר ביותר שבו הפסוריאזיס מתפשטת ומכסה את כל שטח עור הגוף, אשר הופך לאדום ודלקתי לחלוטין. מצב זה דורש השגחה רפואית מיידית.
• פסוריאזיס מוגלתית (Postular Psoriasis): צורה פחות נפוצה המתאפיינת בהופעת שלפוחיות קטנות המכילות נוזל מוגלתי על עור הגוף או בכפות הידיים והרגליים. חשוב לדעת כי מוגלה זו אינה מכילה חיידקים (סטרילית) ולכן המצב אינו מדבק.

כמה זמן נמשכים התסמינים?

פסוריאזיס מוגדרת כמחלה כרונית המלווה את המטופל לאורך כל חייו. לרוב, חומרת המחלה נותרת יציבה וקבועה לאורך השנים, אולם בעזרת התאמת הטיפול המדויק ניתן להביא לשיפור משמעותי ואף להעלמה מוחלטת של התסמינים והנגעים. עם זאת, הפסקת הטיפול עלולה להוביל לחזרת המחלה. יוצאת מן הכלל היא הפסוריאזיס הטיפתית (המתפרצת לאחר דלקת גרון) – היא יכולה לחלוף מעצמה או בעזרת טיפול קצר, ואצל חלק מהחולים לא תחזור לעולם, בעוד אצל אחרים היא עלולה להפוך עם הזמן לפסוריאזיס רבדית כרונית.

מהם גורמי הסיכון לפסוריאזיס?

• נטייה גנטית: קיומם של גנים מסוימים בגנום מעלה את ההסתברות לחלות במחלה. עם זאת, התורשה מורכבת ולא לכל חולה יש היסטוריה משפחתית מובהקת.
• טראומה לעור: פציעות, חתכים, כוויות או שריטות עלולים לעורר הופעה של נגע פסוריאטי באותו אזור פגוע (תופעה הידועה כ"תופעת קבנר").
• זיהומים: דלקות גרון הנגרמות מחיידק הסטרפטוקוק מהוות טריגר מובהק להתפרצות.
• עישון ואורח חיים: צריכת טבק נמצאה כגורם סיכון משמעותי להחמרת המחלה.
• תרופות מסוימות: תרופות כמו ליתיום או אינטרפרון עלולות לעורר או להחמיר את תסמיני המחלה.
• סטרס ולחץ נפשי: מצבים נפשיים מתוחים מהווים גורם ישיר להתלקחות המחלה.
• גיל: המחלה יכולה להופיע בכל שלב בחיים, אך מתאפיינת בשני גלי גיל עיקריים בהם השכיחות גבוהה יותר: בין הגילים 20-30 ובין הגילים 50-60.

עלולים להיות סיבוכים?

הסיבוך המרכזי והנפוץ ביותר הוא התפתחות של דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis), הפוגעת בכ-30% מחולי העור. בדרך כלל, תסמיני העור מקדימים את הפגיעה במפרקים בכעשר שנים בממוצע.

בנוסף, מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על קשר הדוק בין פסוריאזיס לבין התסמונת המטבולית (הכוללת השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם והפרעות ברמת השומנים בדם), וכן על סיכון מוגבר ללקות במחלות לב וכלי דם (במיוחד במקרים של מחלה עורית חמורה). כמו כן, למחלה יש השפעה נפשית ניכרת, וחולים רבים נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות מצבי חרדה ודיכאון, לצד שכיחות גבוהה יותר של מחלות מעי דלקתיות (כגון קרוהן וקוליטיס כיבית).

פסוריאזיס בציפורניים: איך מזהים, מהן הסיבות ואיך מטפלים נכון?

אנשים רבים הנוטים לסבול משינויים במרקם או במראה של הציפורניים, ממהרים להניח שמדובר בפטרת נפוצה. אולם, במקרים רבים הבעיה האמיתית היא בכלל פסוריאזיס של הציפורן (ספחת). מאחר והתסמינים של זיהומים, פטרת ופסוריאזיס דומים מאוד בשלביהם הראשונים, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא תמיד פנייה לרופא עור מוסמך לקבלת אבחנה מדויקת לפני שמתחילים בטיפול כלשהו.

מה קורה לציפורן בזמן פסוריאזיס? 

פסוריאזיס בציפורניים נגרמת כתוצאה משיבוש במערכת החיסון, המוביל לייצור יתר מוגבר של קראטין – החלבון הסיבי שבונה את הציפורן שלנו. שיבוש זה משנה את המבנה הטבעי של הציפורן ויוצר מגוון תופעות לא נעימות:

• שינויים מבניים: הופעת שקעים וגומחות קטנות (לאורך או לרוחב הציפורן), התעבות משמעותית של משטח הציפורן, ומראה גס, מחוספס וגבשושי שעשוי להוביל להתפוררות.
• שינויי גוון: הציפורן מאבדת את המראה הבריא שלה והופכת לרוב לצהבהבה או עכורה, ולעיתים אף מופיעים תחתיה שטפי דם נקודתיים.
• הפרדות הציפורן: במקרים רבים נוצר נתק בין לוח הציפורן לבין מיטת הציפורן (בשר האצבע).
• אי נוחות וכאב: מעבר לפגיעה האסתטית, המצב מלווה ביובש קיצוני, עור סדוק ושברירי סביב האצבעות, וכאבים מוחשיים.

מהם הגורמים להתפרצות?

הסטטיסטיקה מראה כי כ 70% מהאנשים המתמודדים עם פסוריאזיס בציפורניים סובלים במקביל גם מדלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis).

בשאר המקרים, המחלה מתפרצת או חוזרת עקב:

1. תגובה ספונטנית של הגוף.
   2. שימוש בתרופות מסוימות שמאיצות את התהליך.
   3. זיהום משני או פטרת ציפורניים קיימת שהיוותה טריגר להתפרצות.

חשוב לדעת כי מדובר במחלה כרונית – התסמינים יכולים להיעלם לתקופה מסוימת (הפוגה), אך תמיד קיים סיכון להתפרצות מחודשת.

האתגר שבטיפול: למה משחות רגילות לא תמיד עובדות?

הקושי המרכזי בטיפול בפסוריאזיס בציפורניים נובע ממיקום הבעיה. מכיוון שמקור השיבוש נמצא עמוק מתחת לציפורן ובשורש שלה, תכשירים ומשחות שטחיות שנמרחים בצורה חיצונית מתקשים לחדור את שכבת הקראטין הקשה ולהגיע למוקד הבעיה.

ברשתות וציבור הרחב תמצאו מגוון פתרונות מוצעים, ביניהם:

טיפולי פוטותרפיה (באמצעות קרינת אור).
לקים רפואיים ייעודיים למריחה.
הזרקת קורטיקואידים ישירות לעור סביב הציפורן (טיפול שנחשב לכואב למדי, יעילותו מוגבלת, והוא עלול לגרור תופעות לוואי).

החשיבות של טיפול מקצועי ומניעת סיבוכים

הזנחה של ציפורניים פגועות היא לא רק עניין של מראה חיצוני. ציפורן הסובלת מפסוריאזיס הופכת לרכה, פגיעה ונוטה להיסדק ולהישבר בקלות רבה, דבר המגביל ומקשה על תפקוד הידיים בפעולות יומיומיות פשוטות.

בנוסף, כאשר הציפורן מתחילה להתנתק ממיטת הציפורן, נוצר מתחתיה חלל ריק ואידיאלי. "כיס" זה הופך במהירות למצע גידול מושלם לבקטריות, לחות וזיהומים, מה שמוביל לרוב להתפתחות של פטרת ציפורניים חריפה ותוססת שמחמירה את המצב.

הפתרון הוא פנייה לטכנאית ציפורניים מוסמכת בשיטת BIO, אשר עברה הכשרה ייעודית להתמודדות עם מצבי פטרת ובעיות ציפורניים. טכנאית מקצועית תדע לאבחן נכון את מצב הציפורן הנוכחי, להעניק לה את הטיפול המגן והמשקם המתאים ביותר, ולשפר באופן דרמטי את איכות החיים ומראה כפות הידיים והרגליים שלכם.

תשובות לשאלות נפוצות בנושא פסוריאזיס

האם פסוריאזיס מדבק?

מה ההבדל בין פסוריאזיס לסבוריאה?

איך אומרים פסוריאזיס בעברית?

איך נראה פסוריאזיס בציפורניים?

האם פסוריאזיס מגרד?

האם פסוריאזיס מוכר בביטוח לאומי?

כמה אחוזי נכות מקבלים על פסוריאזיס?

האם פסוריאזיס מוריד פרופיל בצבא?

האם חולי פסוריאזיס זכאים לקצבה?

האם פסוריאזיס תורשתי?

מה אסור לאכול לחולי פסוריאזיס?