הפרעה בצאייה במנגנון דיסינרגיה (אניזמוס)

הפרעה בריקון צואה במנגנון דיססינרגיה, הידועה גם בשם אניזמוס (Anismus), היא מצב בו קיים קושי בתיאום בין פעולת כיווץ שרירי הבטן לדחיפת הצואה, לבין הרפיית שרירי רצפת האגן והסוגר האנאלי בזמן ניסיון ריקון. במצב תקין, בזמן צאייה, שרירי הבטן מתכווצים כדי להפעיל לחץ, ושרירי רצפת האגן והסוגר האנאלי נרפים כדי לאפשר את יציאת הצואה. באניזמוס, התאום הזה משתבש, ולעיתים קרובות קיימת התכווצות פרדוקסלית של שרירי הסוגר במקום הרפיה, מה שחוסם את יציאת הצואה וגורם לעצירות כרונית.

מהם התסמינים של דיססינרגיה בריקון צואה?

התסמינים של אניזמוס דומים במידה רבה לתסמיני עצירות כרונית, אך נובעים ממנגנון שונה. התסמינים השכיחים כוללים:

• קושי משמעותי במתן צואה.
• מאמץ מוגבר וממושך בזמן יציאה, לעיתים ללא הצלחה.
• תחושה של ריקון לא מלא לאחר עשיית צרכים.
• תדירות יציאות נמוכה (פחות משלוש פעמים בשבוע).
• צורך בתמרון ידני (כגון לחיצה על פי הטבעת או נרתיק) כדי לעזור בריקון.
• כאבי בטן, נפיחות ואי נוחות.
• שינויים בצורת הצואה (קשה, גושית).

מה גורם לדיססינרגיה בריקון צואה?

הסיבה המדויקת לאניזמוס אינה תמיד ברורה, אך לרוב היא קשורה לדפוסי התנהגות נלמדים או לבעיות בתפקוד העצבי-שרירי. גורמים אפשריים כוללים:

• הרגלי עשיית צרכים לקויים: התאפקות תכופה, דחיית יציאות, או הרגלי ישיבה לא נכונים בשירותים.
• טראומה: פגיעה או ניתוח באזור האגן או פי הטבעת (למשל, לאחר לידה).
• מצבים נוירולוגיים: הפרעות המשפיעות על עצבי רצפת האגן.
• גורמים פסיכולוגיים: מתח, חרדה, דיכאון, או היסטוריה של התעללות.

כיצד מאבחנים דיססינרגיה בריקון צואה?

האבחון מבוצע על ידי רופא מומחה (גסטרואנטרולוג או כירורג קולורקטלי) וכולל שילוב של היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ובדיקות תפקודיות:

• מנומטריה רקטלית-אנאלית: מודדת את הלחצים בשרירי הסוגר ורצפת האגן ומאפשרת לזהות כיווץ פרדוקסלי.
• בדיקת בלון פליטה: בודקת את יכולת המטופל לפלוט בלון קטן הממוקם ברקטום.
• דפקוגרפיה / MRI דפקוגרפיה: הדמיה דינמית של תהליך הריקון, המאפשרת לראות את תנועת האיברים בזמן עשיית צרכים.

טיפול בדיססינרגיה בריקון צואה

הטיפול באניזמוס מתמקד בתיקון דפוסי התיאום השגויים ובחינוך המטופל לשליטה נכונה בשרירי רצפת האגן. הטיפולים העיקריים כוללים:

• ביופידבק (Biofeedback): טיפול הבחירה והיעיל ביותר. המטופל לומד לזהות ולשלוט בפעולת שרירי רצפת האגן באמצעות חיישנים המציגים משוב חזותי או קולי.
• שינויים תזונתיים ואורח חיים: הגברת צריכת סיבים תזונתיים, שתיית מים מרובה, ופעילות גופנית סדירה.
• טיפול תרופתי: שימוש קצר טווח במשלשלים עשוי לסייע במקרים של עצירות קשה, אך אינו פותר את הבעיה הבסיסית.
• הזרקת בוטוקס: במקרים נדירים ועקשניים, ניתן להזריק בוטוקס לשריר הסוגר האנאלי כדי להרפותו.
• ניתוח: נדיר ביותר ולרוב אינו מומלץ לאניזמוס, אלא אם קיימת בעיה מבנית ברורה אחרת.

חיים עם דיססינרגיה בריקון צואה

אניזמוס יכול להשפיע משמעותית על איכות החיים, אך עם אבחון וטיפול נכונים, ניתן לשפר באופן משמעותי את התסמינים ולהשיג ריקון צואה תקין. סבלנות והתמדה בטיפולי ביופידבק חיוניים להצלחה ארוכת טווח.