תסמונת התעלה הקרפלית של כף היד (CTS)
תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal Tunnel Syndrome - CTS) היא מצב רפואי שכיח בכף היד, הנגרם כתוצאה מלחץ על העצב המדיאני (עצב התווך) בתוך התעלה הקרפלית שבשורש כף היד. תעלה זו היא מעבר צר המורכב מעצמות ורצועות, ודרכה עוברים תשעה גידים וכלי דם, בנוסף לעצב המדיאני. תפקידו של העצב המדיאני הוא לספק תחושה לאגודל, לאצבע המורה, לאמה ולחצי מהקמיצה, וכן להפעיל חלק מהשרירים המניעים את האצבעות. כאשר נוצר לחץ בתעלה, הדבר משפיע על תפקוד העצב וגורם למגוון תסמינים.
מהם התסמינים של תסמונת התעלה הקרפלית?
- נימול, עקצוץ או תחושת "זרמים": תלונה שכיחה המופיעה באגודל, באצבע המורה, באמה ולעיתים גם בחצי מהקמיצה, אך לא בזרת. תחושות אלו יכולות להקרין במעלה היד, לאמה, לזרוע ואף לכתף ולצוואר.
- כאב: כאב צורב או שורף בכף היד, שלעיתים מחמיר בלילה ומעיר משינה. ניעור או עיסוי היד עשויים להקל זמנית.
- חולשה וירידה בכוח האחיזה: בשלבים מתקדמים, הלחץ המתמשך על העצב יכול לגרום להתנוונות שרירי כרית האגודל, מה שמוביל לקושי באחיזת חפצים קטנים, נפילת חפצים וקושי לבצע פעולות עדינות כמו רכיסת כפתורים.
- הפרעה במוטוריקה עדינה: קושי בתפעול חפצים קטנים וביצוע משימות הדורשות קואורדינציה עדינה של האצבעות.
התסמינים מתפתחים לרוב בהדרגה, ובתחילה הם עשויים להופיע ולחלוף. עם הזמן, הם עלולים להפוך לקבועים ולהחמיר, במיוחד בזמן פעולות הכוללות כיפוף של שורש כף היד, כמו קריאה, נהיגה או שיחה בטלפון.
מהם הגורמים לתסמונת התעלה הקרפלית?
הסיבות המדויקות לתסמונת אינן ידועות במלואן, אך נהוג לחשוב שמדובר בשילוב של גורמים:
- גנטיקה ותורשה: זוהי הסיבה הנפוצה ביותר, כאשר מבנה אנטומי צר של התעלה או התעבות של הרצועה הקרפלית המהווה את "גג" התעלה עלולים ליצור לחץ על העצב המדיאני.
- פעולות חוזרניות ומאמץ יתר: עבודה הכוללת תנועות חוזרות ונשנות של שורש כף היד, כמו הקלדה, שימוש בעכבר מחשב, או עבודות ידניות מאומצות, עלולה להגביר את הסיכון.
- מצבים רפואיים ומחלות רקע:
- השמנת יתר.
- סוכרת.
- תת-פעילות של בלוטת התריס (היפו-תירואיד).
- דלקת מפרקים, כולל דלקת מפרקים שגרונית.
- הריון: עקב הצטברות נוזלים בגוף.
- טראומה לשורש כף היד, כגון שברים או פציעות.
- זיהומים ונפיחות בתעלה, כגון גנגליונים.
- גיל ומין: התסמונת נפוצה פי שלושה בנשים מאשר בגברים, ושכיחה יותר בגילאי 40-60.
אבחון תסמונת התעלה הקרפלית
אבחון מדויק ומוקדם חיוני למניעת נזק בלתי הפיך לעצב. האבחון מתבצע על ידי רופא מומחה, בדרך כלל אורתופד (מומחה לכף היד) או נוירולוג, וכולל:
- בדיקה גופנית: הרופא יברר את התסמינים ויבצע בדיקה קפדנית של כף היד. במהלך הבדיקה, הוא עשוי להקיש על העצב המדיאני באזור התעלה (מבחן טינל - Tinel's Sign) או לכופף את שורשי כפות הידיים זו כנגד זו למשך כדקה (מבחן פאלן - Phalen's Test), במטרה להפיק את התסמינים האופייניים.
- בדיקת הולכה עצבית (EMG): בדיקה זו מודדת את הפעילות החשמלית של העצב והשרירים, מאשרת את קיום הלחץ על העצב המדיאני, מסייעת להעריך את מידת הפגיעה בעצב, ומשללת מצבים אחרים עם תסמינים דומים.
- בדיקת אולטרסאונד: יכולה לסייע באבחון ובהערכת מידת הלחץ על העצב.
טיפול בתסמונת התעלה הקרפלית
הטיפול בתסמונת התעלה הקרפלית יכול להיות שמרני או ניתוחי, בהתאם לחומרת התסמינים ולמשכם.
טיפול שמרני:
בדרך כלל, הטיפול הראשוני כולל:
- מנוחה: מנוחה של היד הפגועה למשך שבועיים.
- סדים: שימוש בסד לקיבוע שורש כף היד, במיוחד בלילה, כדי למנוע כיפוף יתר המגביר את הלחץ על העצב.
- תרופות: תרופות נוגדות דלקת.
- הזרקות סטרואידים: הזרקת קורטיזון לאזור התעלה הקרפלית להורדת הנפיחות והדלקת.
- פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק: תרגילים ייעודיים לחיזוק ומתיחה, תרגילים לשחרור מתחים מהגידים והעצבים, ולימוד ארגונומיה נכונה.
במקרים מסוימים, כמו בהריון או לאחר חבלה, התסמינים יכולים לחלוף מעצמם עם הזמן וללא התערבות.
טיפול ניתוחי:
ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית מומלץ כאשר הטיפול השמרני לא הועיל, או במקרים בהם התסמינים מתקדמים או מחמירים, וקיים חשש לנזק בלתי הפיך לעצב. הניתוח נחשב לאחד הניתוחים הנפוצים והמוצלחים בכירורגיית כף היד.
- מטרת הניתוח: להוריד את הלחץ מהעצב המדיאני על ידי חיתוך הרצועה הרוחבית של התעלה הקרפלית, ובכך להגדיל את נפח התעלה.
- שיטות ניתוח:
- ניתוח פתוח: מבוצע בהרדמה מקומית או אזורית. נעשה חתך אורכי קטן (2-3 ס"מ) בכף היד, דרכו חותכים את הרצועה הקרפלית. ההחלמה לרוב אורכת מספר שבועות עד חודשים.
- ניתוח אנדוסקופי (סגור): מבוצע באמצעות החדרת צינורית ומכשיר אופטי (מצלמה) דרך חתך קטן יותר, המאפשר לשחרר את העצב ללא חיתוך נרחב של העור. לשיטה זו יתרונות אסתטיים ושיקומיים.
- החלמה לאחר הניתוח: לאחר הניתוח צפויים כאבים קלים באזור החתך הניתנים לשיכוך במשככי כאבים. יש להקפיד על חבישה למשך מספר ימים. ניתן לחזור לפעילות משרדית תוך כשבוע, ולעבודה פיזית מלאה תוך כשבועיים עד שלושה שבועות, בהתאם להנחיות הרופא. שיפור בנימול ובכאבים צפוי במהירות, בעוד שהשיפור בתחושה ובכוח תלוי בחומרת התסמינים לפני הניתוח.
*מידע זה הוא כללי ואין להסתמך עליו כייעוץ רפואי.