מחלת פיירוני

מחלת פיירוני היא הפרעה נרכשת של הפין המתבטאת בהתפתחות עקמת, כאבים, שינויים בצורה וקיצור של הפין, העלולים להשפיע על התפקוד המיני ואיכות החיים. כ-5% עד 10% מהגברים יחוו מחלת פיירוני במהלך חייהם, לרוב בעשור השישי והשביעי לחייהם. המחלה נגרמת עקב היווצרות רקמה צלקתית נוקשה במעטפת הגופים המחילתיים של הפין, אשר פוגעת בגמישותה ומונעת התיישרות מלאה בזמן זקפה. חשוב לדעת שמחלת פיירוני אינה מסכנת חיים, וקיימים מגוון טיפולים שיכולים לסייע בהקלה על התסמינים ובשיפור התפקוד.

מהם התסמינים של מחלת פיירוני?

התסמינים של מחלת פיירוני עשויים להופיע באופן הדרגתי או פתאומי וכוללים:

• כאב בפין, במיוחד בזמן זקפה.
• התפתחות עקמת חדשה של הפין בעת זקפה, לרוב כלפי מעלה, אך לעיתים גם לצדדים או מטה.
• הופעת גוש קטן ונוקשה (פלאק) בפין שניתן למשש גם כשהפין רפוי.
• קיצור של הפין.
• שינוי צורה וחוסר יציבות של הפין בזמן זקפה.
• ירידה באיכות הזקפה או קושי בהשגתה ושמירה עליה.

גורמי סיכון

הסיבות המדויקות למחלת פיירוני אינן ידועות לחלוטין, אך קיימים גורמי סיכון שעשויים להגביר את הסיכוי ללקות בה:

• חבלות חוזרות או טראומה לפין, לרוב במהלך יחסי מין.
• סוכרת.
• ניתוחים בפין או הליכים אנדוסקופיים בשופכה.
• מחלת כוויצת דופיטרן (Dupuytren's contracture), מחלה תורשתית של רקמת החיבור בכפות הידיים, שלעיתים מופיעה גם בפין.
• היסטוריה משפחתית של המחלה.
• מחלות רקמת חיבור או מחלות אוטואימוניות.
• גיל מבוגר יותר (מעל 50).

שלבי המחלה וטיפול

למחלת פיירוני שני שלבים עיקריים:

• השלב הפעיל (הדלקתי): נמשך בדרך כלל מספר חודשים עד שנה וחצי. בשלב זה עשויים להופיע כאב בזמן זקפה, גוש נוקשה בפין, והתפתחות או החמרה של העקמת. במקרים בודדים העקמת עשויה להשתפר באופן ספונטני.
• השלב היציב (הכרוני): מתרחש לרוב 12-18 חודשים מתחילת התסמינים. בשלב זה הדלקת חולפת, הכאב נעלם, והעקמת נשארת קבועה ואינה צפויה להחמיר.

התאמת הטיפול למחלת פיירוני תלויה בשלב המחלה, חומרת העקמת, והשפעתה על התפקוד המיני. במקרים של עקמת קלה (עד 20 מעלות) וללא פגיעה משמעותית בתפקוד, לרוב אין צורך בטיפול אלא במעקב בלבד. הטיפולים הקיימים אינם מרפאים את המחלה לחלוטין ואינם מחזירים את הפין למצבו המקורי, אך יכולים לשפר את התסמינים ולמנוע החמרה.

כיצד מטפלים בעקמת?

אפשרויות הטיפול כוללות:

• טיפול שמרני (מכשירי מתיחה): שימוש במכשיר מתיחה (כמו Restorex) המיושם על הפין הרפוי למשך תקופות קצובות. טיפול זה עשוי להוביל לשיפור בעקמת ולהארכה מסוימת של הפין.
• טיפול באמצעות הזרקות: בעבר נעשה שימוש בהזרקת התרופה קסיאפקס (Xiapex) המכילה אנזים המפרק רקמה צלקתית, אך נכון להיום התרופה אינה זמינה בישראל. הזרקות אלו ניתנו בשלב הכרוני של המחלה ויכלו להוביל לשיפור משתנה בעקמת. תופעות לוואי אפשריות כללו שטפי דם ובמקרים נדירים קרע במעטפת הפין.
• טיפול ניתוחי: מומלץ בשלב היציב של המחלה כאשר העקמת משמעותית ומפריעה לתפקוד. קיימות מספר שיטות ניתוחיות:
  • ניתוח פליקציה (Penile Plication): קיצור הצד הארוך של הפין באמצעות תפרים ליישורו. עלול לגרום לקיצור מסוים של הפין.
  • ניתוח לחיתוך הצלקת וכיסוי עם שתל (Plaque Incision and Graft): חיתוך הרקמה הצלקתית והשלמת החסר באמצעות שתל. מתאים לעקמת חמורה יותר, אך כרוך בסיכון לפגיעה בתחושה או בזקפה.
  • השתלת שתל (תותב) פנילי: אופציה לגברים הסובלים מפגיעה משמעותית בזקפה בנוסף לעקמת. השתל מסייע ביישור הפין ושיפור הנוקשות בזקפה.