קשיי בליעה בהקשר גסטרואנטרולוגי

קשיי בליעה, המכונים גם דיספאגיה (Dysphagia), הם תחושה של קושי או חסימה במעבר מזון או נוזלים מהפה אל הקיבה. זוהי תלונה שכיחה יחסית, היכולה לנוע מאי נוחות קלה ועד למצב חמור המונע אכילה ושתייה תקינה, ועלולה להוביל לירידה במשקל, תת-תזונה ושאיפת מזון לריאות (אספירציה).

סוגי דיספאגיה והתסמינים

בגסטרואנטרולוגיה, אנו מתמקדים בעיקר בדיספאגיה ושטית (Esophageal Dysphagia), הנובעת מבעיות בוושט עצמו. תסמינים נפוצים כוללים:

• תחושה שמזון "נתקע" בגרון או בחזה.
• כאב או אי נוחות בזמן הבליעה (אודינופאגיה).
• עשוי להתבטא בקושי לבליעת מוצקים בלבד, או גם נוזלים במקרים חמורים.
• הקאות או פליטת מזון שלא התעכל.
• צרידות, שיעול או חנק לאחר אכילה/שתייה.
• ירידה בלתי מוסברת במשקל.

גורמים גסטרואנטרולוגיים לקשיי בליעה

קשיי בליעה יכולים לנבוע ממגוון רחב של מצבים במערכת העיכול, ביניהם:

• רפלוקס קיבתי-ושטי (GERD): חומצת קיבה שעולה לוושט עלולה לגרום לדלקת כרונית, היצרויות (סטריקטורות) בוושט או אפילו לשינויים בתאי הוושט (ושט על שם בארט), שעלולים להקשות על מעבר המזון.
• אכלזיה: הפרעת תנועתיות נדירה בוושט, בה השריר הטבעתי התחתון של הוושט (LES) אינו נרפה כראוי בזמן הבליעה, והוושט עצמו אינו מתכווץ בצורה יעילה.
• אזופגיטיס אאוזינופילית (EoE): מצב דלקתי כרוני של הוושט, המאופיין בהצטברות של תאים אאוזינופילים (סוג של תאי דם לבנים) בדופן הוושט, וגורם לקשיי בליעה.
• היצרויות בוושט: יכולות להיות שפירות (כתוצאה מדלקת כרונית, צלקות) או ממאירות (גידולי וושט).
• גידולים בוושט: גידולים סרטניים בוושט עלולים לחסום את מעבר המזון.
• ספזם ושט מפושט (Diffuse Esophageal Spasm): התכווצויות לא מתואמות של שרירי הוושט.

אבחון

אבחון קשיי בליעה כולל בירור יסודי ושימוש בבדיקות שונות:

• אנמנזה ובדיקה פיזיקלית: הרופא יאסוף מידע על אופי קשיי הבליעה, תדירותם ותסמינים נלווים.
• גסטרוסקופיה (EGD): בדיקה אנדוסקופית המאפשרת לרופא לצפות ישירות בחלקו העליון של מערכת העיכול (וושט, קיבה, תריסריון), לזהות היצרויות, דלקות, כיבים או גידולים, וליטול ביופסיות במידת הצורך.
• בליעת בריום (Esophagram): צילום רנטגן לאחר בליעת חומר ניגוד, המאפשר להעריך את מבנה הוושט ותנועתיותו בזמן הבליעה.
• מנומטריה ושטית: בדיקה המודדת את הלחצים והתכווצויות השרירים בוושט בזמן הבליעה, לאיתור הפרעות תנועתיות כמו אכלזיה או ספזם.
• ניטור חומציות (pH monitoring): בדיקה המודדת את רמת החומציות בוושט לאורך זמן, כדי לאבחן רפלוקס חומצי.

טיפול

הטיפול בקשיי בליעה תלוי בגורם הבסיסי וכולל מגוון גישות:

• טיפול תרופתי: מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs) לרפלוקס, סטרואידים לאזופגיטיס אאוזינופילית, תרופות להרפיית שרירים במקרים של הפרעות תנועתיות.
• הרחבות אנדוסקופיות: במקרים של היצרויות, ניתן להרחיב את הוושט באמצעות בלון או דיילטור המוחדרים דרך אנדוסקופ.
• הזרקת בוטוקס: במקרים מסוימים של אכלזיה, ניתן להזריק בוטוקס לשריר ה-LES כדי להרפות אותו.
• ניתוח: במקרים חמורים של אכלזיה (מיוטומיה של הלר), גידולים או היצרויות עקשניות, ייתכן שיידרש ניתוח.
• שינויים תזונתיים והתנהגותיים: אכילה איטית, לעיסה ממושכת, הימנעות ממזונות מסוימים (קשים, יבשים, דביקים), שתייה במהלך הארוחות, הימנעות משכיבה לאחר ארוחות.

בכל מקרה של קשיי בליעה מתמשכים, חשוב לפנות לרופא גסטרואנטרולוג לצורך אבחון מדויק וטיפול מתאים, כדי למנוע סיבוכים ולהבטיח איכות חיים טובה.